מגיע לך

“לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃” (במדבר כה:יב)

המדרש הקפיד לומר לנו שפנחס היה ראוי לקבל שכר על המצווה שעשה. אך האם זה לא כך שתמיד מקבלים שכר על כל מצווה שמקיימים? מדוע חז”ל מצאו צורך להדגיש במיוחד כי לפנחס מגיע שכר?

פעם ראיתי תשובה לשאלה זו מהחיד”א, שהסביר ששכר מצווה ניתן בעולם הבא, ולא בעולם הזה. אז מדוע פנחס קיבל שכר בעולם הזה על ידי הפיכתו לכהן? החיד”א הסביר כי מכיוון שפנחס הוא אליהו הנביא, ואליהו מעולם לא מת, יש לתת את שכרו (הכהונה) בעולם הזה.

אבל ראיתי גישה אחרת שהייתי רוצה לשתף איתכם. תארו לעצמכם הורה שמצווה לילדו, “אני רוצה שתאכל את הגלידה הזו עכשיו” והילד מיד בולע את הגלידה בתאבון. לאחר מכן הילד פונה אל ההורה ושואל, “בעולם הבא, האם יינתן לי שכר גדול כי צייתתי לך ואכלתי את כל הגלידה מיד?” ברור שהתשובה האמיתית היא שהשכר יהיה קטן מאד, שכן בלי הציווי מההורה, הילד היה בולע את הגלידה.

יש אנשים שבדרך כלל נהנים מעשיית מצוות. האם זה אומר שהצדיקים שמקבלים הכי הרבה הנאה מקיום המצוות יקבלו פחות שכר בגלל אותה הנאה שקיבלו מעשיית המצווה? הלא נאמר, “לפום צערא אגרא”. במקרה של פנחס, כשראה את חילול השם, הוא כאב עד כדי כך שהוא הבין שעליו להגיב בהריגת שני החוטאים. פנחס לא נהנה ממצווה זו; להפך הוא נגעל מכך שנאלץ למצב זה. אם היתה לו ברירה, פנחס כנראה היה מעדיף להימנע הן מהמעשה והן מהשכר. בגלל גישה זו, שכרו הוגדל, ובשיפוט מדויק הוא קיבל את השכר.

פעם נסעתי מביתי ברמת שלמה בירושלים ואספתי טרמפיסט. לאחר שנכנס למכונית שלי אמר, “אני לא יכול להבין את זה! לתת טרמפ היא מצווה כל כך קלה לביצוע, ויש שכר כה גדול. איך זה שאף אחד לא אסף אותי עד עכשיו?” ערערתי לו בטענה הבאה: “מה שאתה אומר לא יכול להיות נכון. או שהמצווה קשה מכיוון שהיצר הרע מעמיד התנגדות חזקה לקיומה, והוא יקבל שכר גדול, או שהמצווה קלה לו, עם מעט מאוד התנגדות אליו, ושכרו קטן. עם זאת, אין מצוות שמשנות באמת את האדם, שהן גם קלות לאותו בן אדם.”

כשיש תשוקה לעשות מצווה והיצר הרע שלו אומר לו שזה פשוט לא שווה לו, תגובתו צריכה להיות: דווקא בגלל הקושי הכרוך בקיום המצווה, זה הזמן להרוויח על ידי ניצול ההזדמנות.