כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה’ אֱלֹקֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (דברים יז:ח)
“קל יותר להאמין באלוקים אחד מאשר מיליוני מוטציות. אז למה יש אנשים שלא מאמינים בה’ אחד אבל מאמינים באבולוציה? התשובה היא שיש להם מטרות ויעדים שלהם”. (הרב אביגדור מילר)
ניתן לענות על רוב השאלות אם נחפש מספיק אחר התשובות – אך יש פעמים שאנו נמנעים מלחפש את האמת בגלל תועלת אישית, או מנימוק אישי. ישנם אנשים שיכולים לנהל את רוב המצבים שהם נתקלים בהם בחיים, אך עם זאת יש מקרים שהם מעורבים במצב פשוט, ופתאום הם מבולבלים ולא יכולים להבין איך להגיב.
בתור עהרליכע יידין, אנו מבינים שה’ מעמיד אותנו במצבים כדי שנלמד ונגדל – ואפילו לפעמים יש לשנות את הגדרתינו של “הצלחה” כדי שנוכל לצמוח עוד ולהפוך ליהודים טובים יותר. (שים לב שאפילו אם תהיה לנו הגדרה חדשה של “הצלחה” זה לא פוסל את ההגדרה הקודמת שלנו – ובוודאי אינו פוסל את כל העבודה שעשינו עד עכשיו על בסיס ההגדרה הישנה.)
לפני כ -25 שנה בני התעורר בוקר אחד במצב משותק למחצה. לקחנו אותו לרופא, אך לבדיקות היו תוצאות לא מכריעות. אולם תוך מספר ימים כל סימני השיתוק נעלמו. כעבור שבוע-שבועיים לבן אחר הופיע זיהום מסכן חיים. גם לזה לא יכולנו להגיע למסקנה מהיכן זה בא, וכשחיפשנו פתרון, שאלתי את הרופא אם יתכן שיש קשר בין המחלות של שני בני? הדבר הוביל לשיחה מעניינת בינינו, בנוגע לאתיקה הרפואית כיצד להתמודד עם מצבים מסוג זה, בניגוד לגישה תורנית. הרופא הצהיר, “אנו תמיד אומרים למטופל שהם לא גרמו לבעיה, על מנת שלא יכנסו לדיכאון. זהו חוק, וחשוב לפעול כך כדי שהחולה יהיה במצב נפשי חיובי “. אמרתי לרופא, “לנו, כיהודים דתיים, יש גישה אחרת: אם יש משהו לא בסדר, יש לנו חובה לבצע חשבון הנפש כדי למצוא את הסיבה הרוחנית שיכולה הייתה לגרום למצבנו הנוכחי.” אלה הבריאים בנפש, בגוף ובנשמה ירוויחו מהתמודדות עם מצב קשה, שיצאו אפילו חזקים יותר. אפילו עם קוביד, נראה שהקהילה הרפואית טוענת שלאילו שחלו בנגיף ופיתחו נוגדנים באופן טבעי יש פחות סיכוי להידבק בנגיף שוב מאשר אילו שקיבלו את החיסונים.
החתם סופר אומר שלפעמים תהיה לאדם שאלה בענייני הלכה או אמונה, והוא יהיה אובד עצות למצוא תשובה. הוא צריך להבין שזה סימן מן השמיים שהוא יכול להרים את עצמו לרמת יותר גבוהה של עבודת ה’. זו הדרך לפרש את הפסוק שלנו: “לאחר שיהיו לך ספקות, עליך לקום ולעלות למקום אשר יבחר ה’ אלוקיך בו”. אנחנו יכולים לקחת חיזוק מהקשיים שלנו בחיים, מתוך הבנה שה’ רק מעודד אותנו כדי שנוכל לקום ולעלות.
במיוחד באלול, לעתים קרובות אנו מתלבטים עם עצמנו, “האם אני חייב לבקש סליחה מאותו אדם או לא?” אני לא בטוח אם אני יודע את התשובה בכל מקרה נתון, אך ברור לי שאם תעשה מעל ומעבר על ידי צעד קדימה, ותבקש סליחה, תתרומם ותעלה לגבהים גדולים יותר בעבודת ה’ ותבוא להעריך את החשיבות של חברך היהודי.
