“ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה” (תפילת יום הכיפורים)
יש סיפור על מלך שהיה עובר בכפר, והוא הגיע למבוי סתום. הוא הבין שיהיה נוח יותר משם לעבור דרך שטח פרטי. אף על פי שהשדה הייתה גדורה מסביב, המלך השתמש בזכותו של התחום הקיסרי ושברו את הגדר ו”הסיג גבול” דרך השדה הזה. בעל השדה היה איכר בור שמעולם לא ראה את המלך ואף לא היה יכול להכיר מבגדי הפמליה והפאר שלה שמישהו חשוב עובר בשטחו. הוא הגיב כמו שכל איכר היה ואסף אבנים והתחיל לזרוק אותן לעבר מסיגי הגבול. לאיכר הייתה מטרה טובה והצליח לפצוע רבים בפמליה, כולל המלך עצמו. שומרי המלך תפסו במהירות את האיכר, ואנשי הפמליה גזרו אותו למוות. עם זאת, המלך היה איש נבון ורחמן וקרא לאיכר לחקור אותו. המלך הבין כי לאיכר המסכן הזה לא היה מושג שהעוברים הם פמלית המלך. לכן, במקום גזר דין המוות גזר עליו המלך להיות מנקה רחובות בעיר הבירה. איכר זה היה עובד מיומן ועלה בדרגות שירותי הניקיון המלכותיים עד שבסופו של דבר קיבל את תפקיד החצרן המלכותי של המלך בארמון עצמו. כשהאיכר הזה ניקה את ארמון המלוכה והתחבר לחפצים ולאנשים סביב המלך, הוא הבין הרבה יותר מיהו האיש שתקף. הוא ביקש פגישה עם המלך והבקשה נענתה. הוא הגיע אל המלך, השתטח והתחנן למחילה על הפשע שהוא ביצע, לא רק למלך בעצמו אלא לממלכה כולה. המלך סלח לו בקלות, כי הוא הבין שלא היה לו כוונה רעה בעת ביצוע המעשה.
במהלך ימי הסליחות אנו מתעוררים ומבינים שיש הקב”ה בעולם. ראש השנה מעיר אותנו להבין מי אנחנו ולפני מי אנחנו עומדים. אנו מרגישים מורמים – מכובדים להיות בנים של ה’. לאחר ראש השנה, לאחר שראינו את המלך מקרוב, ושרנו את הפיזמונים של הוד מעלתו וכבודו, גם אנו (כמו האיכר) מתחננים לה’ לסלוח לנו על העבירות שעשינו. אנחנו אומרים ומתכוונים לזה, “אם הייתי מבין מה שעשיתי, ולפני מי עשיתי, לעולם לא הייתי עושה את זה!” באותה מידה שאנו חשים את החרטה הזו, אנו יכולים לקבל מחילה מה’.
הבה נשתמש בימים אלה של עשרת ימי תשובה כדי להתבונן כיצד, כמו האיכר, אנו נמצאים בנוכחות מלך מלכי המלכים. עלינו להודות לו על הימים המיוחדים הללו, המעירים אותנו ונותנים לנו הזדמנות לתקן את דרכינו ולשוב אליו.
יהי רצון שהסיפור האישי שלנו יסתיים גם עם גמר חתימה טובה!
