לצמוח מקשיים

“עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים…” (בראשית ו:יד)

רבים מהמפרשים שואלים מדוע ה’ דרש מנח לבנות את התיבה? ה’ יכול היה להשתמש בהרבה אמצעים מלבד תיבה כדי להציל את נח ומשפחתו מהמבול. לדוגמה, הוא יכול היה פשוט להעביר את נח לארץ ישראל, שם – על פי כמה מהמפרשים – לא היה מבול.

התשובה הפשוטה היא שחלק מתפקידו של נח במהלך בניית התיבה היה להזהיר אנשים ולהזכיר להם שה’ ישמיד אותם בקרוב אם לא ישובו – בדומה לתפקידו של יונה בעיר נינווה. עם זאת, חז”ל מספרים לנו שהוא לא הצליח לגרום לאף אחד לחזור בתשובה, ולכן בסופו של דבר, מדוע היה נח צריך לסבול – וכפי שמספר לנו המדרש, נח אכן סבל מאוד בתיבה.

הרב אהרון מקארלין, כדי להשיב על שאלה זו, מקדים שחסר היה לנוח מדות חשובות מסוימות. אף על פי שהיה איש צדיק, וטוב יותר משאר אוכלוסיית העולם, אך נח היה זקוק גם לטיהור. טיהור זה הושג באמצעות קשייו בתיבה.

בחיינו אנו פוגשים לעתים קרובות אנשים שעברו תקופות קשות שגרמו להם להיות נבונים ואכפתיים יותר. עד כמה שהחוויות האלו כואבות, הן היו כוח חיובי בבניית אופיים, ומאפשרים להם להזדהות ולעזור לאחרים במצבים דומים. אנשים שמעולם לא נאלצו לעבור את הניסויים האלו לפעמים נשארים חסרי רגישות מכיוון שהם לא סבלו את הקשיים האלה בחייהם. ה”נח” שעזב את התיבה ניצול; אבל לא רק שניצול, אלא שנאלץ להתאמץ ולעבוד קשה על מנת לשרוד.

שמתי לב שיש הרבה הורים שמנסים לפנק את הילדים שלהם ולהגן עליהם מהחוויות הרגילות של החיים. הם אינם מבינים שחוויות אלו הן למעשה האופן שבו ילדים משיגים את הכלים הדרושים כדי לשרוד בחיים. אני בטוח שרבים מכם מודעים לכך ביחס לילדיכם, אך נוטים לשכוח שזה גם שייך לנו בחיינו.

אני מהרהר על הדברים הבאים: נראה מחז”ל שאף שבניו של נח כבר היו מבוגרים בזמן המבול, לא כולם התנהגו כראוי בתיבה (ראו סנהדרין קח:ב). חז”ל לא מזכירים את זה כאשמתו של נח. ברצוני להסביר סיבה אפשרית. כפי שנח לא הצליח במאמציו לקירוב לפני המבול, כך גם הוא לא הצליח למסור לילדיו את מחויבותם לשרת את ה’. הרב משה פיינשטיין אמר כי הסיבה לירידתן של משפחות דתיות רבות שהיגרו לאמריקה בתחילת שנות ה1900 היא שאמרו לילדיהם “קשה להיות שומר שבת!” מה שההורים האלה באמת התכוונו להגיד היה, “למרות הקשיים להיות שומרי שבת, זה בהחלט משתלם”. הילדים, למרבה הצער, פשוט קלטו את השליליות, ולא התחייבו לשמירת שבת כמו שהוריהם היו, כי הם לא רצו את החיים “הקשים”. יתכן שזו הסיבה שפעולותיו של נח לא השפיעו על ילדיו ככל שיכלו.

שמעתי פעמים רבות שכשאנשים נשאלים “מה שלומך?” הם עונים, “ברוך השם על מה שה’ נותן לי, אבל מנקודת המבט שלי אני באמת במצב קשה”. מה שאנשים אלה מנסים לומר הוא שלא כל מה שה’ נותן להם הוא מתוק, אבל הם מכירים בכך שבטווח הארוך הכל לטובתם.

גם נח, בתקופה הקשה שהייתה לו בתיבה (ראה פרקי דרבי אלעזר 23), ספג את המסר הזה. לכן הוא הצליח ליצור עולם נקי יותר, עם סיכויי הצלחה גדולים יותר מהעולם שנחרב.

שנזכה להשתמש בקשיים שלנו ככלים חדשים לצמיחה שלנו.