“וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל” (בראשית יג:ג)

“דָּבָר אַחֵר בַּחֲזָרָתוֹ פָּרַע הַקָּפוֹתָיו” (רש”י שם מבראשית רבה)

בעבר דנו בשאלה “מדוע שמישהו ילווה כסף למטייל עני?” מה הסיכוי שההלוואה תיפרע ?! (עיין בחיד”א). אני רוצה להציע הסבר אחר. לעתים קרובות אנו שופטים אנשים באמצעות החיצוניות שלהם, ולא משנה כמה משכנע הדיבור שלהם, אם הם לא נושאים את התעודות הנכונות, אנו שוללים את מה שהם אומרים. הרושם של חיצוניים הוא כה גדול עד שהוא פועל גם לכיוון השני: אם למישהו יש תעודת מומחה, אנו עוקבים אחריו באופן עיוור. לדוגמה, החייט בסיפור “הבגדים החדשים של הקיסר” הציג את עצמו כחייט מומחה. ככזה, לא משנה איך הבגדים שלו נראו – או לא נראו – האנשים ראו בהם עבודה מעולה. כיום עשויים לראות זאת בבורסה: כאשר מומחה מנבא שערכה של המניה יעלה, היא כבר מתחילה לעלות רק בגלל התחזית.

אברהם היה מומחה ידוע בתחום התיאולוגיה. העימות שלו עם נמרוד היה ידוע בכל הארץ, ובכל מקום שאברהם נסע, אנשים היו נוהרים אליו כדי לדון בשאלותיהם על אלוקים, הבריאה והעולם הסובב אותם. עם זאת, בגלל חוסר העושר שלו, דבריו לא תמיד התקבלו בשל ערכם האמיתי. הגמרא בגיטין מספרת לנו שמשה רבינו היה האיש העשיר ביותר והתלמיד חכם הגדול ביותר. רבי יהודה הנשיא ורב אשי היו גם בעלי עושר מדהים. הסיבה לכך היא מפני היותם יסודות התורה: משה, שקיבל והעביר את התורה; רבי, שחיבר את המשנה; והרב אשי, שחיבר את הגמרא. על מנת להשיג זאת, כולם נזקקו לסמכות שהגיעה מעושר רב.

שלמה המלך כתב את שתי המגילות, שיר השירים וקהלת. בשיר השירים הוא מזהה את עצמו עם “שיר השירים אשר לשלמה…” מבלי לתת לעצמו כותרת, כי הכותרות וסמלי החשיבות מיותרות כששרים את שבחיו של ה’. אבל בקהלת, שם הוא מספר לנו על הבלי ההבלים של העולם בו אנו חיים, יכול להיות שיהיו אלו שטוענים כי לשלמה המלך יש גישה שלילית מכיוון שהוא לא השיג את טובת העולם הזה (כסף, כוח ומזון). לכן, אפשר היה לחשוב שהוא כתב את המגילה הזו בגישה של “ענבים חמוצים”. כדי להפריך זאת, שלמה זיהה את עצמו עם “דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים”. זה נכתב כדי להראות שהיה לו את כל הטוב שיש בעולם, אך הכל היו חסרי ערך.

חוזרים לסוגיית אברהם; לאחר שחזר ממצרים, בעולם כולו כבר היו מודעים לכך שקרו לו ניסים, שכן אלה שהתחילו איתו נענשו באופן מיידי. אפילו פרעה החזק, ששלט על מצרים כולה, נענש וכתוצאה מכך נתן עושר רב לאברהם. אך לא רק הכסף, אלא היוקרה שקיבל במצרים, גרמו לכך שהטיעונים אותם מסר בדרך למצרים היו יותר משכנעים. לכן, אברהם, בדרך חזרה הביתה, הצליח יותר לשכנע את כולם בטיעוניו, בהתבסס על סמכותו החדשה.

לדעתי, חשוב לנו ללמוד, ולחזור שוב ושוב על המשנה בפרקי אבות שאומרת שצריכים ללמוד מכל אדם, אפילו ממי שנראה פחות ממך. ראש הישיבה שלי חזר על עצמו פעמים רבות לומר שאפילו בתחום לימוד התורה, במבט ראשון אין לשים לב למי אמר, אלא צריכים לשפוט את מה שאמר, שכן גם מאנשים שנראים פשוטים מאוד אפשר לשמוע דברים חשובים.

שנזכה להיות נבונים כדי להעריך את הדברים ששומעים לפי הערך האמיתי שלהם בלבד.