המעשה הנכון בזמן הלא נכון

“ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן, שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני” (רמב”ן ויקרא כו:טז)

יש מצבים שיש לנו אפשרות לעשות מצווה, אבל לא מחויבים לעשות. החת”ם סופר והסטייפלר אומרים לנו שזהו המבחן המהותי לקבוע את אהבתנו להקב”ה. כשאנחנו מקיימים מצווה שהיא חובה, אפשר לחשוב שזה מתוך חשש מעונש, אולם אם היא לא חובה, ובכל זאת אנחנו מקיימים המצווה, זה מראה שהרצון האמיתי שלנו הוא לשרת את ה’. הגמרא במנחות מחזקת את המושג הזה, שכן היא מסבירה שאף על פי שה’ אינו מחייב ללבוש בגד עם ארבע כנפות (שיהיה חייב בציצית), אם מישהו לא לובש בגד כזה, אז יש לה’ בקורת עליו, והוא עלול להיענש על שלא ביקש לעשות את המצווה.

אני רוצה להסביר את זה עם משל. תארו לעצמכם ילד שכל בוקר מכין קפה לאביו. הוא מעולם לא נשאל ועשה זאת כביטוי של אהבה והערצה. בוקר אחד האב מבקש מבנו, “נא תביא לי ספר מהמרתף”. אחרי כמה דקות האב מגיע למטבח ומוצא את בנו עסוק במשהו אחר – אין ספר ולא קפה! אם היה ספר אבל לא קפה, זה היה לפי ציפיות. אם היה קפה אבל אין ספר, גם זה היה מוצדק. אבל בלי ספר ובלי קפה זה מסר ברור לאבא שהבן ממש לא מעוניין בכלל היום לרצות אותו.

באופן דומה, כאשר ה’ כועס על אדם על עבירות שהוא עשה, אז העובדה שהוא לא לבש ציצית מרצונו תוסיף שמן למדורה.

ישנו מושג נוסף המראה את ההיפך, בכך שיש גם מצבים שבהם יש להימנע מקיום מצווה. מצוות צדקה מעודדת על ידי חז”ל ויש לה משמעות רבה בעבודתנו, למעשה אנו לומדים מפסוק שלפני התפילה יש לתת צדקה. עם זאת, הרב יעקב עמדין ואחרים מציינים שלפני תפילת ערבית אין לתת צדקה, שבלילה היחסים שלנו עם ה’ הם של מדת הדין, ואין זה ראוי לתת צדקה כאשר אדם נמצא במערכת יחסים של מדת הדין. למרות שצדקה היא מצווה חשובה, היא חייבת להיעשות בזמן הנכון, ואם נעשית בזמן הלא נכון היא עלולה להראות זלזול בהבנת מצב הקשר שלנו עם ה’. (כמובן שצריך לתת צדקה לעני גם בלילה!)

הרב צבי פסח פרנק, מרן של ירושלים, מצביע על הרמב”ן בפרשת השבוע שמספרת כי הייתה אי שביעות רצון לישראל בזמן בית המקדש השני וה’ לא קיבל את הקורבנות שהוקרבו על המזבח. הרב פרנק מסביר בכך את עמדת הרמב”ם שקובע שאפילו כשאין בית המקדש, עדיין ניתן להביא חלק מהקורבנות. הוא שואל: “מדוע אף על פי שהיה מותר, הצדיקים והגאונים מימי המשנה ואילך לא הביאו קרבנות?” הוא עונה, “זו לא שאלה של מותר או אסור, אלא השאלה היא האם עכשיו זה הזמן המתאים לעשות את המעשה הזה? לעלות להר הבית או להביא קרבן זה מעשה שמקרב אותנו אל ה’, אך רק כאשר הקשר הנוכחי שלנו עם ה’ ממליץ ומצדיק זאת. ”

יש הנוהגים לפני שהם עושים מצוה לומר תפילה קצרה (יהי רצון…) שה’ יקבל את עבודתם.