גמילת חסד לטובתך או לטובתי

וַיָּ֥רׇץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ … (בראשית כד:יז)

רש”י: לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ (בראשית רבה)

חז”ל מספרים שכאשר רבקה הלכה לשאוב את המים לאליעזר, המים עלו לקראתה כדי להקל עליה. אליעזר הבחין בכך והבין שהנס הזה מעיד על כך שהיא ללא ספק אשה צדיקה. הרב ברוך מרדכי אזרחי שואל “אם כן למה אליעזר היה צריך להמשיך לבדוק את רבקה? איזו הוכחה נוספת הוא יצטרך יותר מאשר שה’ עצמו התייחס אליה כצדקת?”

אשתף אתכם באירוע שראיתי פעם. לפני שנים, כאשר אפשר היה לשלם עבור נסיעה באוטובוס רק במזומן או בקרטיסיה, רוכב הבין שאין לו שום דרך לשלם עבור האוטובוס! בהיותו הולך הביתה, הוא שיער שהאנשים האחרים שהמתינו בתחנת האוטובוס גרים בשכונתו. הוא שאל, “מישהו יכול בבקשה להלוות לי כסף ואני אחזיר לך ברגע שאגיע הביתה? לצערי שכחתי את הארנק שלי ונתקעתי בלי כסף”. נדיב נתן לו בקלות את הכסף והמקבל ביקש ממנו את כתובתו כדי שיוכל להחזיר את ההלוואה. הגיב הנדיב ואמר: “אילו היית דופק על דלתי ומבקש ממני נדבה, הייתי נותן לך בשמחה את סכום הכסף הזה. אין צורך להחזיר את זה!” האדם היה מתוסכל. הוא לא רצה לקבל צדקה – הוא רצה הלוואה!

בואו נעצור ונחשוב מה צריכה להיות תגובתו של הנדיב כאשר המקבל הזה אומר שהוא רוצה להחזיר לו? לדעתי מה שהיה ראוי היה שהתורם יאמר לו היכן הוא גר כדי שיוכל להחזיר את הכסף. עם זאת, התורם הרגיש שזו מצווה טובה וגדולה יותר לתת צדקה. ואמנם ההלכה היא שאפילו עשיר שנמצא בדרך ואין לו כסף הוא נחשב כעני ומותר לו לקבל כספי צדקה. עם זאת, מנקודת מבטו של המקבל, הוא לא רצה להיראות כאדם הזקוק לצדקה, אלא רצה שיסתכלו עליו כאדם מכובד שפשוט שכח את הארנק שלו בבית. ברור לי שהדבר הנכון היה שהתורם ימסור את כתובתו ויעשה את החסד בצורה שהמקבל ירגיש הכי בנוח. אחרי הכל, אנחנו לא עושים חסד לטובתנו. אנחנו עושים חסד כדי לעזור ליהודי אחר.

המשנה בפרקי אבות (ב:ט) מדברת על מדת “לב טוב” – שלפי המשנה היא הגדולה מכל המדות הנזכרות. הרב אזרחי מסביר שמי שיש לו תכונת אופי של “לב טוב” יעשה באופן עקבי את הדבר הנכון, שכן יש לו את היכולת והרגישות להבין את הצרכים של אחיו היהודי.

הרבה פעמים אנחנו מוצאים מי שעושה חסד ואפילו נראה כמו צדיק, אבל כמו שאומר לנו הגאון מווילנה, צדיק הוא אדם שמתגבר שוב ושוב על יצר הרע שלו. עם זאת, למי שרכש את תכונת האופי הזו של לב טוב, תהיה הנחישות להישאר עושה חסד כל חייו.

אליעזר לא חיפש אישה שבדיוק בשלב זה של חייה הייתה צדיקה (ואכן אפשר להיות צדיקה עד כדי כך שהמים יעלה לקראתה), אלא הוא חיפש מישהי שכל דרך החיים שלה נוהלה על ידי לב טוב שלה.

לפעמים יש לאנשים אורחים ואותם אורחים לא מציעים לעזור בכלל. הם פשוט מקבלים את השירות הטוב ויוצאים עם חיוך. יש מארחים שמרגישים מזה נעלבים ומנוצלים. האם הם ימשיכו להזמין את האורח הזה שוב? רק תאר לעצמך ילדה בת שלוש ממלא דליי מים כבדים עבור גבר גדול שלא מציע שום סיוע. האם תגיב באומרו, “וגם לגמלך אשקה”? מי שעושה זאת, מראה שיש להם לב טוב אמיתי. זה היה המבחן שאליעזר הפעיל כדי לראות אם אפשר לצפות שרבקה תהיה בעלת החסד באותה מידה בעוד 100 שנה כפי שהייתה אז.

ברור שלא נעים להיבחן. ואחרים צריכים להעריך את החסד שאנו עושים עבורם ולהציע לעזור לנו. עם זאת, כאשר אנו נבחנים על ידי מי שמנצל את המעשים המועילים שלנו, עלינו להחליט: האם אנחנו בעלי חסד אמיתיים או לא? (זה לא אומר שצריך לאפשר לגמרי לאחרים להתעלל בך ולנצל את האירוח שלך. נחקור זאת בפעם אחרת).

כשאנחנו עוזרים לאחרים, אנחנו צריכים לעשות את זה כי אנחנו בעלי חסד אמיתיים כמו סבתא רבא שלנו רבקה אימינו.