עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר (בראשית לב:ה)

דָּ”אַ גַּרְתִּי בְּגִימַטְרִיָּא תרי”ג, כְּלוֹמַר, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ”ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים: (רש”י)

כאשר לאנשים יש בחירה בין שני כיוונים, בדרך כלל מניחים שהם יטו לשני הכיוונים באותה מידה. כשהייתי ילד צעיר אמי לימדה אותי שאנשים נוטים באופן טבעי לאפשרות הנמוכה מבין שתי האפשרויות. לדוגמה, אם קבוצה של אנשים טובים נמצאת יחד עם אנשים פחות טובים במשך תקופה מסוימת, רוב הסיכויים שהאנשים עם המידות הטובות ירדו ולא שיעלו האנשים עם המידות הפחות רצויות.

אני רוצה להציע הסבר פשוט: לעשות טוב זה תמיד טיפוס במעלה. אפילו אנשים עם מדות טובות, למרות שהם מרגישים ומבינים שהם בכיוון הנכון – זה דורש הרבה מאמץ.

חז”ל מספרים לנו על יעקב לאחר שיצא מביתו של לבן. אמר יעקב: “עם לבן גרתי”. גימטריה המלה ‘גרתי’ כמו מספר המצוות, 613. יעקב אמר לעשו שאף על פי שהייתי שוכן עם לבן הרשע כל השנים הללו, לא למדתי ממעשיו. אנשים קוראים את זה ותמהים איך יעקב התחזק כל כך שלא הושפע מחותנו הרשע?

המשך חכמה מספר לנו שלאחר שלבן התווכח עם יעקב בנוגע לאליליו הנעדרים, הוא חזר למצבו המקורי, לא מושפע מהעובדה שיעקב חי עמו ב-22 השנים האחרונות. כאן נראה שהרשע היה צריך להיות מושפע מהצדיק, אבל הוא לא הושפע. אז אכן יש לבחון מה יותר מרשים: שיעקב לא הושפע מלבן, או שלבן לא הושפע מיעקב?

לאחרונה ניהלתי את השיחה הבאה עם מישהו שניסה להתקבל ללמוד בתוכנית מסוימת. הם התקבלו למוסד שבו אופי האנשים היה נמוך ממה שהם היו רוצים. במהלך שיחתנו אמר לי, “אני לא מודאג מכך שאהיה מושפע מהאנשים האלה בצורה שלילית, כי אני בא ממשפחה פתוחה, ואני מכיר היטב את העולם החילוני ואת האנשים שחיים בו.” לא הגבתי מיד, אבל בהמשך שיחתנו שאלתי, “אם הייתה לך הזדמנות לעבוד ליד מישהו שתמיד מברך מתוך ברכון, אף פעם לא מדבר לשון הרע ותמיד יש לו מילה יפה להגיד, אתה חושב שתושפע לטובה?” האדם הופתע משאלתי ואמר, “בהחלט אהיה מושפע!” על זה השבתי, “אם אתה מרגיש שתושפע לטובה ממישהו שמביע תכונות חיוביות, למה אתה חושב שלא תושפע לרעה ממישהו שמביע תכונות שליליות!?” לקח לאדם הזה דקה או שתיים להבין את ההתייחסות שלי, אבל זה פחות או יותר סיים את הדיון שלנו.

עם זאת, אני רוצה לומר משהו כדי להיות הוגן לגבי הנושא הזה. עבור האנשים שמחפשים לשפר את עצמם, הם ירוויחו מאוד מהאנשים הטובים סביבם, כי הם מחפשים את זה. לעומת זאת, הם גם יוכלו להגן על עצמם במידה מסוימת מההשפעות הרעות, שכן הם ‘עומדים על המשמר’.

אבל כפי שאני מאמין שהיה המצב עם זה שדיברתי איתו (כמו רוב האנשים), הוא לא חיפש לעלות ולא חיפש לרדת. במצב כזה, הכלל שאמי לימדה אותי יהיה התוצאה ברוב המקרים הללו – אנשים יימשכו למכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל אפילו מי שרוצה להשתפר, תמיד יושפע במידה מסוימת מהיותו ליד אנשים רעים. גם בלי לשים לב, הוא יהיה נגוע בסביבתו, אלא אם כן יילחם בה “בשיניים ובציפורניים”.

בסופו של יום, נראה לי ששיפור עצמי הוא אכן קרב בעלייה. לפיכך, זה שיעקב התעלה על לבן בכך שלא ירד לרמתו, הוא הישג גדול יותר מחוסר השיפור של לבן בחברת יעקב.

אני מאמין שאם כולנו נשים לב למחשבה הזו, יהיה לנו קל יותר בתהליך הצמיחה שלנו. אם ההתמקדות שלנו היא לגדול, אז כשאנחנו בין השפעות שליליות, ננסה באופן טבעי להגן על עצמנו מהשפעתם הרעה.