אמונה תמימה

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃ (שמות לג:כ)

זה עתה עברנו את פורים והרעיון מהפסוק “ונהפוך הוא” (אסתר ט:א) עדיין איתנו. מעניין שבפרשת השבוע יש לנו פסוק דומה. ה,’ אומר, “וראית את אחרי ופני לא יראו.” (שמות לג:כג) עלה בדעתי שאולי יש להם נושא דומה, ויש לקח ללמוד מההשוואה בין שני הפסוקים הללו בפרשה ובמגילה.

יש כאלה שכאשר רוכשים ספר חדש, מיד פונים לסוף לקרוא את התוצאה. אני לא בטוח בדיוק למה הם עושים זאת, אבל נראה לי שחוסר הסבלנות שלהם גובר על הרצון שלהם במתח, ולכן הם מוכנים לוותר על הרבה מהדרמה והמתח כדי לא להמתין. אני חושב שאם היית שואל אותם, “האם זה כדאי?” הם בטח יענו, “זה לא רעיון כל כך טוב, אבל בכל מקרה אני נהנה לעשות את זה ככה.”

אולי המושג הזה ישים גם לסיפור פורים. אם היהודים בשושן היו יודעים מלכתחילה שבסופו של דבר היהודים יינצלו, והמן ייהרג, הסיפור פשוט לא היה כל כך מרתק. עם זאת, נראה שזה לא תמיד נכון. שכן כשקוראים את המגילה מגלים משהו מדהים: מרדכי אומר לאסתר “כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת–ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר” (אסתר ד:יד) שאם לא תשימי את חייך על הסף למען היהודים, את ומשפחתך תאבדו, אבל כלל ישראל ינצלו בדרך אחרת. נראה שמרדכי ידע את סופו של הסיפור, ובכל זאת הוא הצליח לחיות בדחיפות שאחרים זקוקים למצב של אי ודאות כדי להשיג.

ראיתי את ההצהרה הבאה כתובה: “אז מה תרצה? אלוקים שנוכל להבין? איזה מין אלוקים זה בכלל?” למרבה הצער, ישנם רבים ששואלים (בגלל הצורך להבין): “מדוע ה’ הביא את השואה?” עבורם זו שאלה חזקה, שכן מנקודת מבט אנושית קשה להבין אותה. אבל מה לגבי נקודת מבטו של ה’? אולי, אם האנשים האלה היו קשורים יותר לה’, זה היה מובן להם יותר. במילים אחרות, האנשים האלה שופטים את ה’ עם קנה מידה אנושי ולכן הם נשארים עם שאלות.

אמרתי לא מכבר שמבחינה היסטורית ברור שתקומתה מחדש של יהדות אורתודוקסית איתנה (שלרוב לא הייתה קיימת באירופה שלפני המלחמה) למעשה נבנתה מאפר השואה. אכן, זה צד חיובי שמובן לנו. אולי זו לא תשובה מספקת לחלוטין, אבל במבט לאחור נוכל לפתח נקודות מבט חדשות.

כאשר ביקש משה רבנו מה’ “הַרְאֵנִי נָא, אֶת–כְּבֹדֶךָ (= דרכיך)”, השיב ה’: “…וְרָאִיתָ, אֶת–אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ“. (שמות לג:יח,כג) החתם סופר מספר משל מרתק. כשמסתכלים מלפנים על אדם שהניח תפילין, רואים שתי רצועות נפרדות יורדות מכתפיו, ולא רואים קשר ברור בין שתי הרצועות הללו. ואילו אם מסתכלים על האדם הזה מאחור, רואים בברור ששתי הרצועות הללו הן חלק מאותה יחידה – רק שני צדדים של אותו קשר. זו בדיוק הנקודה שה’ התכוון אליה כשהראה לו את “קשר התפילין” שלו: אולי לא נוכל לראות את “הקשר המחבר” הזה, אבל אנחנו מבינים שזה מעשה ידיו של ה’ ושאלותינו מפסיקות להתקיים.

הקדושת לוי מקדם את זה צעד אחד קדימה. כשמתבוננים באמן שמתחיל את הציור שלו על הבד, כל מה שרואים הם משיכות צבע שונים, לכאורה אקראי לחלוטין, ללא חריזה או סיבה. אבל לא צועקים, “זה לא הגיוני”, כי מבינים שלא יודעים את התמונה השלמה. מי שיש לו אמון מלא בה’ לא נצרך להצדקה כלשהי, אפילו לאחר מעשה, כי הוא אף פעם לא מטיל ספק במה שה’ עשה. הקדושת לוי מסביר שהמילה ‘אלף’ הפוך היא ‘פלא’. לראות דברים כשהם מתפתחים יכול לגרום לאנשים לתהות. יש אנשים שצריכים לראות את התוצאות ודרך ההבנה וה’פלא’ הם יגיעו להאמין בה’. כמו בסיפור פורים, שבו כלל ישראל היו צריכים שהאירועים בסיפור הזה יתרחשו בלי לדעת את הסוף, כדי להעלות את אמונתם בה’, שהוא מנהל הכל והכל טוב. מרדכי מעולם לא הטיל ספק בכך, ולכן ידיעתו של סוף הסיפור לא השפיעה על תחושת הנחיצות שלו לעשות את הדבר הנכון.

כעת, לאחר שחיזקנו את אמונתנו בה’, ובידיעה שהוא אוהב את כלל ישראל גם לאחר שחטאנו, עלינו להיות מסוגלים גם לחזק את אמונתנו שתהיה גאולה למרות שלא רואים סימנים שאנו יכולים להבין. אנחנו כבר לא צריכים את חוסר הוודאות, כפי שלמדנו את הלקח שלנו מפורים ועגל הזהב. זהו מבוא מושלם לפסח, שעתה אנו יכולים להתחיל את ההכנות שלנו לפסח מתוך אמונה שלמה שמתחילתו ועד סופו ה’ שולט על הכל ויגאל אותנו בקרוב בימינו.