נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת ה’ אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃ (ויקרא ד:ב)

בפרשת ויקרא אנו לומדים על חובתו של אדם להביא קרבנות במצבים שונים. הקרבן שאנשים הכי מכירים, הוא קרבן החטאת. אנו מבינים שלמרות שהאדם לא התכוון לחטוא, החטא עדיין בוצע ויש צורך בתשובה (בעולם החילוני יש מושג דומה עם ההבחנה בין הריגה לרצח). אם אתה שואל, “מדוע צריך להיענש אם החטא היה ללא כוונה?” התשובה הידועה היא שלמרות שהכוונה היא חלק מכל חטא, המעשה עצמו הוא שמביא את הצורך לחזור בתשובה.

ראש הישיבה שלי, הרב חיים ברסלר, השווה חטא “בשוגג” למי שלקח משקה מהמקרר ושתה אותו בהנאה. כשחברו ראה מה הוא עשה, הוא הזהיר אותו, “מהר לבית החולים, כי המשקה הזה היה קטלני!” ועל כך הוא ענה, “אני לא מודאג בכלל, מכיוון ששתיתי את זה “בשוגג” בהנחה שזה בטוח לשתייה!” כולנו מבינים שהמחשבה לא עושה שום הבדל לגוף אם המשקה היה רעל! כך גם אדם שחטא, למרות שעשה זאת בשוגג, חייב לעשות תשובה, בדומה למי שחטא בכוונה.

בפרשה למדנו גם על קרבן אשם שמובא להגן על מי שחטא ואינו מודע לחטאו. שהרי החטא עצמו אפילו בלי לדעת שחטא פוגע בו.

בנושא “שוגג” קראתי משל מרגש מאת הרב ברוך מרדכי אזרחי:

היה בחור בישיבה שהיה מסור וחרוץ, תמיד הגיע בזמן לתפילות ולסדרי לימוד. לאחר תקופה ארוכה בישיבה, חלה במחלה שגרמה לו להיות מרותק למיטה. החום שלו עלה והוא לא הצליח אפילו לזוז ממיטתו. כעבור זמן מה עברה המחלה, ויום אחד באמצע סדר בוקר הוא הופיע בבית המדרש ועשה את דרכו למקומו. זמן קצר לאחר שהתחיל ללמוד, ניגשתי אל הבחור ואמרתי לו, “למה איחרת? אתה לא יודע שהסדר התחיל לפני שעתיים?!” הבחור לא האמין למשמע אוזניו. ראיתי את ההפתעה בפניו, וידעתי מה הוא חושב, “ראש הישיבה יודע שאני תמיד מגיע בזמן ושהייתי מאוד חולה. לקח לי הרבה מאוד מאמץ להגיע היום – אז למה ראש הישיבה מחמיר בי כל כך?” עניתי “יש לך שם של מי שתמיד מגיע בזמן. היום, למרות שאולי יש לך סיבה מוצדקת, איחרת וראית ששום דבר רע לא קרה. זה הפך את ההגעה באיחור לאפשרות עבורך. כדאי לדחות את זה עכשיו כי אחרת זה עלול לצמוח. זו הסיבה שירדתי עליך חזק.” כמעט כאילו זאת היתה נבואה, זה בדיוק מה שקרה: תוך זמן קצר החל הבחור להגיע מאוחר לישיבה לעתים קרובות יותר.

הלקח של קרבן החטאת הוא שאם חטאת, אפילו בטעות, בכל זאת עשית את החטא ונשארת בחיים! בלי לקבוע הנחיות חדשות, הסיכויים שתחטא שוב הרבה יותר גדולים.

נחזור אל המשל של ראש הישיבה שלי: האדם ששתה את הרעל התקשר למרכז בקרת רעלים ולאחר שקיבלו את כל המידע שלו, הם הגיבו, ” אל תדאג – אתה רק תהיה רתוק למיטה לכמה ימים.” מה יקרה בפעם הבאה שיהיה לך רעל כזה במקרר? האם תשים עליו מדבקת אזהרה גדולה, או שתגיד “אין מה לדאוג?” לדעתי זה ברור שאנחנו עדיין צריכים להיות זהירים במיוחד.

התחלנו במשימה האדירה של ניקוי כל משהו חמץ מהבית לקראת פסח. מה יקרה אם בפסח עצמו נמצא פירור של חמץ, והרב פסק “אל תדאג, כיון שכמות החמץ אינה משמעותית”? האם אתה חושב שבשנה הבאה תצליח לנקות באותה התלהבות? אני חושב שאם נהיה כנים עם עצמנו, נודה שיהיה לנו קשה לעשות זאת. אבל אם מעט הפירורים האלה באמת בסדר, אז למה אנחנו מקפידים כל כך כשמנקים? התשובה היא שהם ממש לא בסדר. הפירורים הם רעל, רק לא מספיק כדי להיחשב לחטא.

בוודאי שכאשר יש לנו הזדמנות להקפיד מראש שלא יהיה חמץ כלל בבתינו בפסח, עלינו להבין שהעבודה הקשה שעשינו הייתה שווה את המאמץ.

חג כשר ושמח!