וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת׃ (שמות ז:כג)

אנו רואים מהפסוק הזה שאפילו בעיצומו של מקרה, אדם יכול למנוע מעצמו מלהיות מושפע, לא משנה כמה זה מרגש.

ליל הסדר הוא הלילה בו אנו משתדלים להטביע בעצמנו  ובילדינו את האמונות הבסיסיות של היהדות. אנשים רבים עוברים את התוכנית של ליל הסדר ונהנים, אבל אז פשוט ממשיכים הלאה בחיים ללא שינוי. אבל אנו מבינים שזה כישלון מוחלט! אם ליל הסדר לא שינה אותנו והחדיר בנו יותר אמונה שמעודדת אותנו לשרת את ה’ ביותר התלהבות, אז הוא לא השיג את מטרתו.

אנשים יכולים לחוות חוויות זהות – חלקם יושפעו מהם וחלקם יישארו ללא שינוי. האם יש איזו שהיא תכונה שיכולה להסביר את ההבדל בין האנשים האלה, או שזה סתם מקרה?

על נקודה זו מצטט הרב יעקב יצחק הלוי רודרמן את ההקדמה למסילות ישרים: “על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חידושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה.”

כמה עבודה וכמה שינוי? הרב רודרמן מזכיר שני גויים, נעמן ונבוזרדאן, שה’ עשה להם ניסים (גיטין ל”ז ב):

  • נעמן היה מלך שסבל מצרעת ולבסוף החליט להתייעץ עם אלישע הנביא שאמר לו לטבול בנהר הירדן והוא נרפא בנס. הגמרא מספרת עליו שהוא מאוד התרגש, הגיע להאמין בה’ והפך להיות גר תושב (אינו יהודי הנוהג לפי 7 מצוות בני נח).
  • נבוזרדאן רב הטבחים שחט את מיטב בני ישראל לאחר שראה את דמו של הנביא זכריה רותח. בסופו של דבר הוא צעק לזכריה, “זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו?” כשאמר את זה מיד הדם הפסיק לרתוח. אז הרהר בתשובה, וברח והפך לגר צדק.

הרב רודרמן מציין ששני האנשים הללו ראו ניסים אך הושפעו בדרגות שונות. הגמרא מלמדת אותנו שעלינו לנסות לשפר את עצמנו ככל האפשר. איך זה נעשה? על ידי חשיבה רבה על מעשינו.

המילה “הגדה” מרמזת שמספרים סיפור, כדי שאנשים יתעניינו. המשנה אומרת לנו שזה צריך להיעשות באמצעות שאלות ותשובות מכיוון שזוהי הדרך לערב את המשתתפים. ככל שהמעורבות גדולה יותר, כך גודל הסיכוי שליל הסדר ישפיע בצורה חיובית עליהם.

בשבת הגדול יש מנהג להתכונן לפסח על ידי קריאת ההגדה. ראיתי אנשים רבים ש”מקיימים” את המנהג הזה תוך חמש עד שבע דקות. ואכן, הם אימנו את השיניים, השפתיים והלשון שלהם לומר במהירות את המילים, ובכך אפשרו להם לעשות את אותו הדבר בליל הסדר. עם זאת, אינני חושב שזו כוונת מנהג השבת הגדול הזה. המנהג הוא להכין את עצמו לסדר, לא רק להכיר את הנוסח, אלא להתעסק בנושאים, עד כדי כך שבליל הסדר נוכל לצלול ישר פנימה ולהיות “שם”!

שמעתי פעם מפי נואם מפורסם את העצה הבאה: “לעיתים קרובות שואלים אותי כמה זמן אני צריך להתכונן לנאום. ישנם מספר כללים אשר תלויים בנושא ובקהל. אבל הכי חשוב זה לא להתכונן יותר מדי ולהיכנס לשם ולרוץ עם המילים מבלי להתאים אותם לתגובות הקהל”.

מי שהכין דברי תורה יפים על כל קטע בהגדה ומפטפט בלי סוף בנסיון להשפיע על אנשים, אבל בלי לשים לב לתגובות שלהם, אני מוכן לומר שלא רק שהוא פספס ההזדמנות להשפיע עליהם, אלא כנראה אפילו לא השפיע על עצמו.

בואו ננצל את השבת הגדול הזה ונשתמש בו כדי לעשות שינוי גדול בסדר שלנו. אז זה באמת יהיה השבת הגדול!