וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח׃” (ויקרא כה:יח)

יש משל על אדם שחיפש דירה להשכרה. מתווך הראה לו דירה נאה במחיר סביר, הוא חתם על החוזה ועבר לגור שם. בעודו פורק את חפציו, השכן הסמוך דפק בדלת ודרש, “מה אתה עושה כאן?” הוא ענה, “למה אתה מתכוון? הרגע שכרתי את הדירה הזו!” השכן הגיב, “אני באמת מרחם עליך כי הדירה הזו שייכת לי ולא השכרתי אותה לאף אחד. זו הדירה השנייה שלי, וכפי שאתה יכול לראות,” ופתח את דלת הארון, “יש לי את הדברים שלי כאן. למעשה, בשבוע הבא אני מתכנן לספח אותה לדירה שלי!” השוכר לא האמין. “בלתי אפשרי! שכרתי אותו ממתווך אמין. זו לא יכולה להיות הדירה שלך!” והשכן אומר, “אז תוכיח שזה לא שלי!” ככל שהצעקות גברו, התאסף קהל לצפות במחזה. רוב האנשים אכן זכרו שהשכן השתמש בדירה מדי פעם ולכן תמכו בו. לפתע נעצרה לימוזינה ואדם עשיר בעליל יצא ושאל, “מה זה כל הרעש הזה?” השוכר הסביר לו את המריבה, והאיש העשיר הסתכל על השכן ושאג: “איך אתה מעז! מטוב ליבי נתתי לך להשתמש בדירה שלי ללא תשלום, ועכשיו אתה מנסה לגנוב אותה ממי שהשכרתי לו אותה?!” הטייקון המשיך והראה מסמכים שהוכיחו כי הוא הבעלים של דירה זו, ובכך פתר את המריבה.

אני מכיר משפחה מסורתית שגרה בארץ מאז שהגיעו הסבים והסבתות לפני כמאה שנה. כשפגשתי אותם לראשונה, היידישקייט שלהם הייתה בעיקר סמלית. נדמה לי שהעשור האחרון של קשר עם הדתיים הביא את הערכתם למורשתם לרמה חדשה (ובעזרת ה’ היא תמשיך ותגדל). אם המשפחה נפטרה לא מזמן והלכתי לבית השבעה. שאלתי את המשפחה היכן הם גרו כשהגיעו לארץ ובמהלך השיחה שלנו הם סיפרו לי משהו שעניין אותי. למשפחתם היה בית באזור המכונה “שייח ג’ראח” ולאחר מלחמת העצמאות הם איבדו את ביתם ונאלצו להתחיל מחדש. שאלתי אותם: “האם יש לך תיעוד של הבעלות על הנכס”. אכן היה להם, ושכרו עורך דין לטפל בתיק, ולאחרונה הם זכו לבעלות על רכושם!

הסיפור הראשון הוא משל המתאר שכל עוד שאנחנו משרתים את ה’ כראוי, אנחנו יכולים לשגשג ולחיות בשלווה בארצנו הקדושה. עם זאת, עלולים להיווצר מצבים שיאלצו אותנו לצאת לגלות, וכתוצאה מכך אחרים ישתלטו על הארץ ויטענו שהיא שלהם. אומות העולם מתווכחות בניסיון להבין מי הבעלים האמיתי. אני מאמין שיש אות משמיים המראה בבירור את תביעתנו הטבעית על הארץ: כל העמים סביבנו שיש להם משאבי טבע לפחות כמו אצלינו, עדיין לא קרובים להשתוות לנו בהתקדמות ארץ הקודש שלנו.

בעיני ברור שכוחה הגדל של המדינה קשור למספר ההולך וגדל של אנשים שמקיימים ומעריכים את התורה ומצוותיה. מושג זה קשור לפסוק “…וישבתם על הארץ לבטח”.

המכרים שלי האלו, בד בבד עם חיזוק מחויבותם לתורה, חזרו לבעלות על ביתם. מושג זה שייך לא רק לקרקע עצמה, אלא גם לפריחה שלנו בארצנו.

כפי שאנו קוראים על השמיטה בפרשה, ואנחנו חושבים על שנת השמיטה שזה עתה חלפה, יש שאומרים שאולי עד השמיטה הבאה בנסיבות טבעיות רוב עם ישראל יהיו כאן בארץ ישראל (לפי הסטטיסטיקה, כבר 47-49% מהיהודים בעולם גרים כאן), ואולי רובם גם יהיו שומרי שמיטה (לפי קרן השביעית, זו הייתה השנה הראשונה שבה למעלה מ-50% מהחקלאים בישראל שמרו שמיטה, מבלי להשתמש בהקלות בהן השתמשו בעבר). שנזכה בזמננו להבטיח את ארצנו על ידי הגדלת שירותנו לה’.