תחשבו על זה

וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃  (במדבר כ:א)

(מו”ק כח) למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין (ס”א כמו שפרה אדומה מכפרת) אף מיתת צדיקים מכפרת (רש”י שם)

אם מיתת צדיקים מכפרת, השאלה המתבקשת היא, “האם הכפרה הזו באה בלי מאמצים מהמתכפרים, או בגלל שהיא גורמת לאנשים לחזור בתשובה?” ברור שמוות מביא כפרה להנפטר, אבל האם יכול להיות שכאשר צדיק מת, מקבלים כפרה ‘בחינם’?

יש שמסבירים שכשצדיק נפטר, הוא אזהרה שמצבנו זקוק לטיפול, ואפילו אם לא נחזור בתשובה, זה עדיין גורם לנו להיות מודעים יותר למה שחשוב בחיינו. רעיון דומה ניתן לראות בנהיגה בכבישים. נהגים נוטים להאט בכביש חלקלק מיד לאחר שעברו התנגשות קשה. בעוד שרובם יחזרו למהירות הרגילה לאחר דקה או שתיים, הם עדיין ימשיכו להקדיש קצת יותר תשומת לב לנהיגה שלהם. זה לא נחשב לחזרה בתשובה, אבל זה לפחות “מכייל מחדש” את האדם במידה מסוימת.

אולם כאשר צדיק נפטר, נראה כי כל הדור מקבל כפרה – גם אלו שלא הכירו את הנפטר. איך זה יכול להיות?

שמעתי ממישהו שסיפר לי שבזמן שחזר מהלוויה של הרב מבריסק, הוא שמע את אחד מתלמידיו אומר: “אני מרגיש שאיבדתי רמה של לימוד התורה”. הבנתי שהמשמעות של אמירה זו היא שהעולם עם הרב מבריסק הוא מקום קדוש יותר שבו אפשר להגיע לרמה גבוהה יותר של הבנה בתורה. אולם בפעם אחרת הראש הישיבה שלי ציין שחוני המעגל, שישן במשך 70 שנה, כשהתעורר נכנס לבית המדרש ושמע את התלמידים אומרים: “לימוד התורה שלנו כל כך טוב ומאיר – ממש כמו שהיה בזמנו של חוני המעגל!” המשמעות היא שעצם נוכחותו בעולם השפיעה על רמת לימוד התורה, גם למי שלא הכיר אותו. אין ספק, עם פטירתו, העולם יהיה חסר.

ברצוני להציע את הרעיון הבא: חז”ל אמרו שכל צער שאנו חשים יכול להיות כפרה. כשהחיים נעשים קשים יותר, גם זה יכול להיות כפרה. לכן, כאשר הצדיק נפטר, החיים בעולם כולו הופכים בדרך כלל גרועים יותר, ולכן יש כפרה לכולם.

אבל גודל הכפרה שנתקבל, בהחלט יהיה תלוי איך מתייחסים לפטירת הצדיק (כמו בכל כאב, יש יותר כפרה אם מבינים שזה מה’). החפץ חיים כותב שכל האסונות שקורים בעולם אמורים להוות לקח עבורנו. עם המחשבה הזו, אם במקרה קוראים עיתון, כנראה יהיה איזה לקח רוחני שנוכל ללמוד מההתרחשויות בעולם.

כשקוראים את הפרשה וחושבים על המקרים השליליים שקורים בתורה, זה צריך להתחיל את ההתבוננות הפנימית שלנו. כאשר אנו לומדים על חטא עגל הזהב וכיצד כלל ישראל עדיין סובלים בגללו, התבוננות זו לבדה יכולה להועיל לנו – בוודאי אם היא תביא אותנו לחזור בתשובה! כך גם, נדרשת התבוננות כאשר אנו לומדים על ה”חוק” היסודי של הפרה האדומה. אנחנו צריכים ללמוד מה”חוק” הזה, לחזק את העשייה שלנו בדברים שה’ רוצה, גם אם אנחנו לא מבינים. זה יקרב אותנו אל המטרה הסופית שלנו לקיים מצוות לשמה.