לתרום ולהודות

“…פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ” (דברים טו:יא)

לאחרונה קיבלתי טרמפ מחבר שלי. עם הזמן שמתי לב שהוא מתאמץ מאוד לתת טרמפים לכל מי שהוא יכול. יש נוסע “רגיל”, שבדרך כלל נוסע לאחד משני יעדים. חבר שלי שואל אותו “לאן היום?”, הרבה לפני שהוא צריך להחליט באיזה מסלול לנסוע. רוב הנהגים היו שואלים מתי שהם מתקרבים לנקודה שבה הם צריכים להחליט לאיזה כיוון ללכת. מעולם לא שאלתי אותו, אבל הסיבה התגלתה לי אגב.

אבל לפני שאגלה, אני רוצה לשאול שאלה על סיפור שקראתי בספר. היה עשיר אחד שהפך לעני מאוד, והגאון מווילנה נשאל מדוע זה קרה. הוא ענה שזה בגלל שהוא נתן יותר מחומש מכספו לצדקה. חז”ל אומרים שצריך לתת חומש, ולא יותר.

אולם הרמב”ם בפירושו על מסכת פאה אומר “לא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו, לבד אם עשה כן במידת חסידות” (פאה א:א). בנוסף, הרמב”ם ביד החזקה אומר “לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה” (הלכות מתנות עניים י:ב). נראה שזה אפילו למי שנתן יותר מחומש! ואומר השיטה מקובצות על פי רש”י, “אע”ג דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש מ”מ אם עבר ופזר צדקתו עומדת לעד… ויש לנו לחלק דלא אמרינן הכי אלא לתלמוד תורה”. (כתובות נ:א)

דבר ידוע שהדברי חיים מעולם לא הלך לישון עם כסף בכיסו. אם נשאר כסף כשהגיע הזמן לישון, הוא היה מחפש עני לתת לו. כששאלו אותו “מה עם ההלכה שאסור לבזבז יותר מחומש”, הוא ענה: “זה לגבי מי שרק נותן לקיים מצוות צדקה. אבל התורה מלמדת אותנו שעבור מי שחטא, חלק מתהליך התשובה שלו הוא לתת צדקה. לפיכך, כיון שזה “פיקוח נפש” שלי, וכדי לקבל כפרה, לא חלה הגבלת חמישית”.

אז יש לנו את הגאון שאמר שאסור לתת יותר מחמישית, ורבים אחרים שנראים אומרים שמותר לתת יותר מחמישית.

על מנת לפתור את הסתירות, ברצוני להציע כדלהלן. יש עשירים שמרגישים שיש להם את הזכות לפזר את כספם בקלות. זאת המשמעות של “מבזבז” – זה שיש לאדם אמצעים, לא נותן לו את הזכות לבזבז בלי חשבון. אולם אם יש לאדם סיבה או צורך, כגון לתמוך בלימוד התורה או לכפר על חטאיו, אין זה נחשב בזבוז, ולכן מותר. באופן דומה, מי שנותן יותר מחומש, במיוחד כדי לשפר את מידת החסידות שלו, זה נקרא גם “כסף שנוצל היטב”.

חז”ל לומדים מהכפלות בפסוק “פותח תפתח”, שצריך לתת ולתת עוד – אפילו 100 פעמים. הרעיון הוא שכשיש צורך, מלאו אותו. צריכים להבין שלהיות נותן זה כבוד מיוחד שהעניק הקדוש ברוך הוא, ובכל פעם שנותנים זו זכות חדשה.

ישנם שני שמות תואר לאנשי צדקה, “בעלי חסד” ו”בעלי צדקה”. אני מאמין שהמונחים האלה מרמזים שאנשים אלה מבינים שזו יכולת שה’ העניק להם והם צריכים לעשות את עבודתם היטב. לכן, לבעל הצדקה יהיה לפעמים מותר לתת יותר מחמישית, מתוך הבנה שזהו תפקידו. האיש שעליו דיבר הגאון מווילנה, סתם נתן כסף מיותר, וזה לא נכון לעשות.

החבר שנתן לי טרמפ הוא בעל חסד. היום הוא הסביר לי שהסיבה שהוא שואל מוקדם בנסיעה לאן היעד של הנוסע ה”רגיל” שלו היא כדי להקל עליו לאסוף נוסעים אחרים שזקוקים להסעות, שכן הוא יכול להגיד לאנשים האלה את היעד שלו, והם יכולים להחליט במהירות אם להצטרף או לא. בקיצור, הוא רוצה להשיג את מירב החסד שהוא יכול כי הוא רואה בזה כבוד לעזור ליהודים אחרים.

לפעמים כשאנשים מתבקשים לתת שוב ושוב, יש שיגידו: “נתתי כבר (במשרד)”. אחרים יאמרו, “איזו הזדמנות נפלאה יש לי שמאפשרת לעשות שוב את המצווה הזו!” הבה נשאף להיות מהסוג השני.