וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹקִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ (בראשית כא:כב)

בקריאת התורה של ראש השנה, אנו קוראים על שיחה בין אברהם לאבימלך, אם כי נראה שאין לה שום קשר לרגשות של היום הקדוש הזה!

הפרי מגדים שואל שאלה על אחת מהתפילות המיוחדות של ראש השנה: אנו אומרים, “לכובש כעסו בדין”. מה ההבדל בין כעס ביום דין לעומת כעס ביום אחר?

לאחרונה שמעתי סיפור על הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל שלדעתי שווה לשמוע. חבר שלי נכנס אליו לדון בסוגיה השקפתית שהיו לה גם השלכות הלכתיות. ר’ שלמה זלמן, מאיזו סיבה שהיא, לא ממש רצה לדון בשאלה וניסה לשכנע את חברי לשאול מישהו אחר. חבר שלי התעקש והרב שלמה זלמן בסופו של דבר הסכים. הם הגיעו למסקנה משביעת רצון עבור כל הצדדים המעורבים. כשחבר שלי עזב, הייתה לו החוצפה לומר לרבי שלמה זלמן: “אני רואה שצדקתי! טוב שדיברנו על הנושא הזה, כי בסופו של דבר זה הצליח”. ר’ שלמה זלמן הביט בו בתמיהה ואמר: “לא מפריע לי שטעיתי”. אני מאמין שזהו מוסר שכולנו יכולים ללמוד ממנו. להיות ענוים עד כדי כך שזה לא מפריע לנו בכלל אם טעינו, כל עוד אנחנו מקיימים את רצון ה’.

בראש השנה אנו מקבלים על עצמנו את מלכותו של ה’, וזה עשוי לכלול לפעמים את השפיטה שלנו לרעה. אנו מקבלים זאת למרות שאנו מבינים שאז עלולות להיות לנו תוצאות שליליות. ה”אוהב ישראל” אומר לנו שזהו המסר של המעשה עם אבימלך ואברהם אבינו. אבימלך ראה שאברהם הוא התגלמות של נוכחותו של ה’ בעולם הזה, ולכן הוא רצה לכרות איתו ברית. אם נתבונן בשמות האנשים, יש לנו את השם “אבימלך” – האב המלך. ושמו של עבדו היה “פיכול”, כלומר “כל” היוצא מ”פיו” של ה’ יקרה.

המסר מקריאת התורה הזו של ראש השנה הוא שעלינו להכיר בכך שטעינו, וליצור קשר חדש עם ה’, בדיוק כפי שעשה המלך אבימלך. השאלה היא לא אם נפגע או לא; אלא, אם נעשה מה שנכון וראוי. זו אולי העבודה העיקרית שלנו בראש השנה. ביום זה ה’ עושה בדיוק ההפך ממה שמלך עושה בדרך כלל. ביום הדין הזה לכולם, זה נראה בלתי הולם שה’ יוותר כשהוא מכריז על עצמו כמלך. עם זאת, המטרה הסופית של ה’ היא לטובת כלל ישראל, ולכן הוא כובש כעסו לטובת כלל ישראל.

בקיצור, ה’ שומר עלינו, וכביכול, פועל נגד מה שהוא אמור לעשות כמלך וכובש את כעסו. בתגובה, אנו אמורים לצאת נגד הטבע האנושי שלנו ולהכפיף את עצמנו לה’, גם אם עלולות להיות השלכות שליליות עבורנו (על ידי שה’ חוקר את מעשינו). זה בגלל שאנחנו רוצים להגדיל את כבודו של ה’. הרעיון של קבלת החלטות לשנה החדשה הוא לא רק כדי למנוע עונשים. זה למעשה למען מטרה נעלה יותר, שהיא להראות לה’ שאנו מוכנים לקבל החלטות ולחזק את עבודת ה’ שלנו.