למען ה’ או למענינו?

שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה’ אֱלֹקֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ (הושע יד:ב)

ככלל, כשעושים תשובה, אם החטא נעשה ברבים, יש לעשות את התשובה גם ברבים, כדי לתקן את החילול השם שהחטא ככלל, כשעושים תשובה, אם החטא נעשה ברבים, יש לעשות את התשובה גם ברבים, כדי לתקן את חילול השם שהחטא גרם. כולנו מבינים את ההגיון בזה, אך נותרת השאלה – האם זה הכרחי גם לחטאים שבין אדם למקום?

חז”ל אומרים לנו שעל חטאים שבין אדם לחבירו, בנוסף לבקשת מחילה מחברו, עליו לבקש מחילה מה’. אבל, הצעד הראשון צריך להיות בקשת סליחה מחברו. השל”ה הקדוש מסביר שהחטאים בינו לבין חבירו מהווים מחסום, שמונעים את תפילותיו מלהגיע לה’.

לגבי חטא שנעשה ברבים, מלבד החטא, ישנו צד של חילול ה’ שיש לטפל בו. אפשר לשאול האם אי טיפול בצד של חילול ה’ מפריע לבקשת סליחה מה’? הפרי מגדים מלמד אותנו, בהתבסס על הילקוט על פסוק זה, שהם בלתי תלויים. אפשר להתיישר מחדש עם ה’ מבלי להתייחס תחילה לצד של חילול ה’. ממה שהוא כותב נראה לי שהסיבה לכך היא שחטאים בין אדם למקום אף פעם אינם יכולים להשפיע על ה’ בצורה שלילית. אפילו חילול ה’ שמתחולל, למעשה, אינו משפיע כלל על מצבו של ה’ בעולם. כך מלמד אותנו הפסוק “שובה עד ה’ אלוקיך” (פסוק הראשון בהפטרה). אם זה נכון ובאמת לא נגרם נזק, מדוע חייבים לעשות תשובה על כל חטא? לכן זה נראה ברור, שהתשובה שעושים אינה בשביל ה’, אלא בשבילנו.

אסביר זאת במשל: נניח שיש ילד שיש לו רצונות, אשר מביאים את הילד למצבים שאינם טובים לו. ההורים מתריעים, מענישים ומשפילים, ומנסים להסביר לילד מדוע להימנע מפעילות כזו. לאחר הענישה, הילד יכול לחשוב שההורים לא אוהבים אותו מכיוון שהם לא מאפשרים לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות. אבל ככל שהוא מתבגר, הילד עשוי להבין שהעונשים הללו היו למעשה לטובתו, לשפר אותו.

שמעתי מרב מפלטבוש שתלמיד שלו אמר לו בפרטיות שהוא התחיל לעשן מריחואנה. לשמע זאת, אמר הרב: “אני רוצה לברך אותך”. התלמיד נדהם ושאל: “במה אתה תברך אותי?” ענה לו הרב: “אני מברך אותך שתעצר מיד על ידי המשטרה!” באותו מוצאי שבת התקיימה הברכה, והבחור התקשר לרבו מהכלא ואמר לו שיש לברכותיו הרבה כוח! זהו סיפור שממנו אנו יכולים ללמוד שמה שנראה כרע עבורנו באמת יכול להיות לטובתנו. כשאנחנו מודים על החטאים שעשינו ופועלים לפי כללי הרמב”ם לשוב בתשובה, אנחנו הופכים לבני אדם טובים יותר. כמו שמלמדים אותנו חז”ל, “מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין”.

מה שאנו יכולים להבין מכך, הוא שמטרת התשובה שלנו היא לא למנוע מאיתנו גזירות רעות, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, (אם כי אנו מקווים שזו תהיה תוצאה של התשובה), אלא זו הזדמנות להתקרב לה’ על ידי שיפור עצמנו. אני מאמין שכאשר נבין שתשובה היא לשיפורנו, נרצה, מרצוננו, לחזור בתשובה ולהתחרט ברבים על מנת להביא אותנו לרמות גבוהות יותר של קרבה לה’, אשר בתורו יגרום לאחרים ללמוד מהטעויות שלנו. זה יעמוד נגד חילול ה’ שגרמנו מחטאינו הקודמים, שכאשר התשובה שלנו נגרמת מהרצון שלנו להתקרב לה’, התשובה הזו תקדש את שם ה’.

בע”ה עם התשובה שלנו נהיה חלק מהקידוש ה’ הגדול של כלל ישראל, ובכך נזכה לכתיבה וחתימה טובה.