וַיִּפְתַּ֥ח ה’ אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃ (במדבר כב:כח)

בפרשת השבוע יש אירוע חריג: חמורו של בלעם מדבר אליו. זה כל כך על טבעי שחז”ל אמרו לנו “פי האתון הוא מעשרה בפרשת השבוע יש אירוע חריג: אתונו של בלעם מדברת אליו. זה כל כך על טבעי שחז”ל אמרו לנו “פי האתון הוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות” המשך חכמה שואל: “מה מטרת האירוע החריג הזה?” הוא מסביר שזה כדי להוכיח שהכל בא מה’, כדי שאומות העולם יפחדו מלהתחיל עם בנים של ה’.

ברצוני להציע גישה שונה מדוע הנס הזה היה הכרחי. הרבה פעמים אנשים רואים סימנים ורמזים לגבי מה שהולך לקרות. אולי יש עננים שאומרים לנו שהולך לרדת גשם, או שהם שומעים שהריבית עולה, ושטרות ערך עומדות לרדת. אבל הם עדיין חושבים שהכל יסתדר כפי שדמיינו בעבר.

הבה נבחן את האירועים שקרו בפרשת השבוע. לבלעם היתה נבואה מאת ה’ שבו ה’ אומר לו לא ללכת עם השרים של בלק כדי לקלל את היהודים. בלעם מנסח מחדש את הנבואה כך שפירושה היא, “אני לא יכול ללכת איתכם” לבלעם יש עוד נבואה מה’ שה’ אמר באופן ברור שהוא לא רוצה שבלעם יקלל את היהודים ולא ייתן לזה לקרות. בלעם הנביא, יודע בדיוק מה ה’ אמר, מתעלם מהנבואה וממשיך ללכת כאילו תוכניותיו לקלל יסתדרו. מה חשב בלעם?

שומעים על אנשים שנמצאים בטיפול בבית החולים לסרטן ריאות, וכשאף אחד לא מסתכל מתגנבים למרפסת לעשן. במקרה הזה לא שואלים “מה הם חושבים” כי ברור שהם לא חושבים! הם פשוט מכורים לסיגריות, ולכן הם תמיד יכולים להצטדק מדוע זה בסדר עבורם לעשן.

צד זה של הטבע האנושי נראה לנו כשגעון, אבל זה באמת שימוש לרעה במתנה מה’.

לאברהם אבינו אמר ה’ כי יש להשמיד את סדום, שכן התושבים הם רעים וחטאים לה’. נראה לי ברור שה’ שקל את היתרונות והחסרונות, והגיע למסקנה ברורה שהפעולה הזו הייתה הדבר הנכון לעשות. ואז הוא הודיע לנביאו מה עומד לקרות כאות לקרבתו לנביאיו. ר’ ברוך מרדכי אזרחי מציין שלא כך ראה אברהם את המצב. הוא הבין שה’ מצפה ממנו להיות סניגור ולפייס את ה’ להצלת סדום.

זה נוגד את ראיית הדברים ברמה הפשוטה. אברהם, ממש כמו בלעם, פירש את הנבואה ההיפך ממה שהיו עושים באופן טבעי. אבל אצל אברהם, שהשתמש במתנה זו לטובה, מתגלה תפארת האדם, שהוא יכול להתעלות מעל הבנה פשוטה של העולם הסובב אותו.

בלעם, לעומת זאת, השתמש בגישתו המטורפת כדי להצטדק שה’ נותן לו את ההזדמנות לשנות את דעתו. זו הייתה דרך חייו של בלעם. במכת ברד, כתוב “וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר ה’ וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה” (שמות ט, כא) התרגום יונתן בן עוזיאל אומר שם שפסוק זה מתייחס לבלעם!

אני רוצה להציע, שמי שמנצל לרעה את המתנות שה’ נתן, מצבו גרוע יותר מחיה שמעולם לא היו לה את המתנות הללו. תארו לעצמכם שהאתון אומרת לבלעם, “אפילו אני יכולה לראות מה קורה! מה לא בסדר איתך?!” ובכל זאת, הוא יוצא להתווכח ולדון במצב זה עם האתון שלו, כאילו אין שום דבר מוזר בניהול שיחה עם חמור!

בדרך זו ה’ הודיע לו, “אתה לא רואה? אם לא, אז אתה לא קורא נכון את המצב!”. ובכל זאת, בלעם צועד קדימה. אני מאמין שהלקח שלנו הוא שאדם תמיד יכול להצדיק את מה שהוא רוצה לעשות – אבל אולי כדאי לעצור ולעשות חשבון נפש מנקודת מבט חסרת פניות, ולוודא שאנחנו קוראים את המצב בצורה הנכונה.