“וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ” (דברים א:טז)

הפסוק אומר לנו שחלק מתפקידו של שופט הוא להבין עם מי טמונה האמת.

פעמים רבות אנשים כל כך מעורבים במה שהם עושים עד כדי כך שהם שוכחים את המטרה האמיתית, מאבדים את היער מרוב העצים. לפעמים אנו זקוקים לסוג של “סטירה בפנים” שתעורר אותנו ותזכיר לנו מי אנחנו באמת. הסיפור הבא מסופר על הנודע ביהודה.

סוחר עשיר הגיע לפראג עם נהג העגלה לעסקים שלו. מהומה התעוררה משום שהאיש שנראה כאילו הוא הנהג, לבוש בבגדי פועלים שחוקים, אמר שהוא באמת הסוחר, אבל בדרך לפראג הנהג שלו איים להרוג אותו, ואילץ אותו להחליף בגדים ולתת לו את כל הכסף שלו. אנשי פראג הכירו את שניהם אך לא זכרו מי היה הסוחר ומי הנהג. הנודע ביהודה חקר את שני הצדדים שוב ושוב וגם הוא לא הצליח להגיע למסקנה ברורה. הוא אמר לשניהם ללכת למלונם ולחזור בבוקר, ובשעות הבוקר המוקדמות תהיה לו החלטה הלכתית מי יקבל את הכסף והבגדים. לפנות בוקר הגיעו שניהם לביתו של הנודע ביהודה, וחיכו לשמוע את המסקנה הסופית. אבל, הנודע ביהודה הורה למשרתיו שלא להכניס אף אחד מהם, בשום פנים ואופן, עד שהנודע ביהודה בעצמו ייתן רשות. שניהם ישבו בסבלנות וחיכו עד שיקרא להם להיכנס. בשעה-שעתיים הראשונות הם לא איבדו את הסבלנות, אך ככל שהיום עבר הם ראו אחרים באים והולכים, והם עדיין מחכים. בשעות אחר הצהריים שניהם הגיעו לסוף הסבלנות, והניחו את האוזן שלהם על הדלת לשמוע מה מתרחש בפנים. להפתעתם הם שמעו את הנודע ביהודה לומד תורה בשלווה. שניהם התיישבו רוטנים ותהו מה תהיה התוצאה. לפתע הדלת נפתחה, והנודע ביהודה צעק “נהג, כנס.” מיד הגבר לבוש הבגדים המשובחים נכנס, אך האיש לבוש בבגדים בלויים לא זז ממקומו. התברר כי סיפור המארב היה נכון, והנודע ביהודה החזיר את הבגדים והכסף לסוחר האמיתי שהיה לבוש כנהג.

צום תשעה באב גם מגלה הבדלים בין יהודים. לפעמים, קשה לנו לחלץ את עצמנו מהמצע שיצרנו בעצמינו. אנשים רבים נקלעים לאופנת התקופה, ושוכחים את מה שבאמת חשוב להם. כשהם הולכים להלוויה או מבקרים חולה בבית החולים, הם נזכרים פתאום מה באמת חשוב. ובכל זאת, ברגע שהם יוצאים מהמקומות הללו, הם חוזרים למי ואיך שהם מתנהגים כל הזמן. זה מצער ביותר. היתרון של שלושת השבועות, תשעה הימים, ותשעה באב, הוא שמדובר בפרק זמן מספיק ארוך לבנות בעצמו את ההרגשים בהדרגה ובתקווה שנוכל להפנים אותם. במהלך תקופה זו ובמיוחד בתשעה באב אנו רואים אנשים בוכים, ואנחנו חושבים: “הלוואי שיכולתי גם להגיב ככה ולהיות כל כך מחובר לאבלות היום.” למען האמת, זה לא בלתי אפשרי להשגה. פשוט תשכח מההתחייבויות האחרות שלך, עצום את העיניים, וחשוב כיצד נוכחות בית המקדש היתה משפיעה על היכולת להתמקד במה שחשוב באמת בחיים. בכך, לא רק שתעשה את תשעה באב שלך למשמעותית יותר, אלא שהיא גם יכולה להפוך לתשעה באב האחרונה של האבל ותביא לבניית בית המקדש במהרה בימינו.