“וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ…אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית…” (ויקרא כה:לה-לו)

היה אברך בשם ראובן, שהיה מאוד מוכשר. שמעון שכנו היה תלמיד חכם, אבל עם “שתי ידיים שמאליות”. לשמעון הייתה בעיית אינסטלציה שתעלה לו סכום כסף גדול להזמין איש מקצוע. לכן הוא היסס לתקן את הבעיה. “זו עבודה קלה!” אמר ראובן. “פשוט שלם לי את עלות החלקים ואני אעשה עבורך את העבודה ללא תשלום.” לאחר שראובן תיקן את הבעיה, שילם לו שמעון עבור החלקים, אך גם הוסיף לו עוד 50 שקל. “מה זה?” שאל ראובן והצביע על השטר של 50 שקל “רציתי לשלם לך על עבודתך.” אמר שמעון. “עשיתי לך טובה בחינם”, הגיב ראובן, “אבל אם אתה מתעקש לשלם, המחיר המלא שלי הוא 400 שקל לעבודה הזו”.

הרעיון הזה נוגע לאי ההכרה המתאימה של מיהו מישהו ומה הוא עשה. גם אם הדבר נעשה בלי כוונה, בסופו של דבר זה עלול להעליב. אולי מתאים לבקש מחבר שרברב טרמפ במשאית שלו ומחבר נהג מונית שיעזור בצנרת, אבל לבקש מהשרברב שיעזור לך בצנרת, או לבקש מנהג המונית שיתן לך טרמפ למקום כלשהו, זהו כנראה ניצול של הידידות.

עם זאת, בחיים האמיתיים מצבים מסוג זה יכולים להיות מסובכים יותר. פעם שמעתי מישהו אומר, “אני חייב לקנות אתרוג מבן דוד שלי כי הוא משפחה. אבל אני לא יכול לבקש ממנו הנחה כי רוצים שהוא יתפרנס”. זה קצת סותר – מתי מערכת יחסים אמורה להועיל לשני הצדדים, ומתי ראוי שהיא תועיל רק לצד אחד?

הרב שמעון שוואב שואל, “התורה אוסרת עלינו לקחת ריבית מיהודי על הלוואה כספית. זה דורש הסבר, שכן הלוואת כסף היא נוהג עסק רגיל – לא שונה בהרבה מאדם שיש לו שירות השכרה ומשכיר את כל סוגי הדברים הפיזיים. למה אסור ‘להשכיר’ כסף אבל מותר להשכיר דברים אחרים?” הוא עונה ברעיון מרתק, “כאשר מדברים על הלוואות כספיות בפרשת השבוע, התורה משתמשת במונח ‘אחיך’, וזה המפתח להבנת המצווה הזו. קשרים עסקיים עם אחים שונים ודורשים דרך אחרת להעריך את הצרכים של אחיו. לפיכך”, הוא אומר, “חומרת החטא נובעת מחוסר אהבת אחים. משפחה היא לא המקום סתם להרוויח, אלא מקום שבו אנחנו צריכים שתהיה אחווה בין כל הצדדים המעורבים בעסקה”.

הרעיון הזה דווקא בא לידי ביטוי למדי בהלכה. כשמדברים על הלכות פרעון חוב, בתוך המשפחה עשויות להיות “תוספות” שאינן נחשבות לריבית, וזאת משום שהקשר עצמו דורש לתת “תריסר אופה” (13) ולא 12 בדיוק.

ראוי שרעיון זו יועבר בספירת העומר. זה הזמן שבו אנו אמורים להרהר על יחסינו עם אחינו בני ישראל. האם אנו “אוהבים את רעינו כמונו” או לא?

מלבד הלכות ריבית, תלונות קטנוניות מסוג זה, למרבה הצער, קורות יותר בתוך משפחות מאשר במערכות יחסים אחרות. לדוגמה, צד אחד עשוי להתלונן שהוא הזמין את השני הרבה יותר פעמים ממה שהוזמן. המפתח לקשר משפחתי מוצלח הוא בדיוק הנקודה של אי שמירה על ‘נקודות’. כשם שלא הייתם רוצים שבן משפחה יזכור כמה פעמים עשה לכם טובה, נסו לא לספור את הטובות שעשיתם לבני המשפחה שלכם. אלא ראו זאת כזכות לעזור לאהובים שלכם.