עפרון החיתי מתאר את סכום העסקה המוצעת בינו לבין אברהם אבינו כ”ארבעה מאות שקל כסף ביני ובינך, מה היא?”

על פניו, עפרון נראה כאיש הגון. בן אדם שמוכן לגמול חסד עם חבירו, אפילו אם העלות תהיה משמעותית. אבל ברגע שאברהם אבינו מתעקש לשלם, עפרון דורש כסף “עובר לסוחר” או צ’ק בנקאי. השאלה מתבקשת, האם עפרון היה מעוניין בחסד או שמא היה עפרון איש עסקים ממולח שרצה לצאת עם ידו על העליונה?

הסבא מקלם משווה עסק זה של עפרון לסיפור ידוע על הרמב”ם וכומר אחד. הכומר טען שיוכל לאלף חיה להתנהג כמו בנאדם. לאחר פרק זמן הכומר אכן הגיש את המאולפת, חתולה, שהגישה מגשי אוכל עם הנימוסים הכי גבוהים ומתורבתים. היה ברור לכולם שהרמב”ם הפסיד, עד שלא הוציא מכיסו עכבר ושחרר אותו לחפשי. בין רגע, החתולה שכחה את כל נימוסיה והתפרעה במקום בנסיון לתפוס את העכבר. הובהרה הנקודה – חתולה תישאר חתולה לנצח.

מצב זה גם מתאר רוב בני האדם. אנשים מוכנים להתחייב למעשי חסד, אפילו גדולים, עד שה”טרף” נחשף. אבל ברגע שמנפנפים להם משהו מול העינים, המחשבות הטובות מתאדות כלא היו. כך היה גם עפרון, מוכן לגמול חסד, עד שראה את אברהם אבינו עם “פנקס צ’קים” ביד. ואז קפץ על האירוע ודרש סכום מופרז ועוד “עובר לסוחר”. בקיצור, חזר לעצמו.

הדוגמא להתנהגות שכזאת מוכרת, אף אחד מהאורחים לא רוצה להתכבד בפרוסת העוגה האחרונה, עד שהאורות כבים לרגע … ואז נשמעים צלילי מזלגות כולם בדהירה מהירה ליעד.

התורה מדגישה לנו, בכדי להשתנות, לא מספיק לשנות מעשים ביום בהיר, אלא צריכים לעמוד בהצהרות גם כשה”טרף” מנופנף נגד עינינו. אבל, על ידי עבודה יסודית של תורה ומצוות, נזכה באמת להשתנות ולהיפטר מה”חתולה” שבתוכינו.