הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל־יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם׃ (בראשית מט:ב)

שמעתי פעם הסבר מדהים מנואם מפורסם מדוע יש כל כך הרבה זרמים שונים של יהדות מקורית? ליטאים, חסידים, ספרדים, תימנים ועוד! אם מסירים את ה”תבלין”, כולם זהים לחלוטין. ההבדלים בין כל אחד מהזרמים הללו הם באמת די קטנים כשמסתכלים על המכלול של מה שיהודי שומר תורה ומצוות אמור לעשות. למרות זאת, נראה שתמיד יש קצת מתח בין הפלגים השונים. אולם בדרגה הגבוהה של גדולי ישראל אנו מוצאים שתמיד היו ויהיו מוכנים לעבוד יחד ללא כל מניעה.

לפני כ-40 שנה שמעתי הסבר על כך מפי איש חכם, שאמר, “היהודים בכל עדה נוטים לספוג חלק מהתרבות החילונית שבה הם חיים. אולם הגדולים דוחים כל השפעה כזו, ונשארים נאמנים לתורה. לכן, ברמות הנמוכות עשוי להיות סוג של מאבק המבוסס על היכן גרים כל כת. אבל, ברמות הרוחניות העליונות, שבהן אין השפעה חילונית, כולם מסוגלים להסתדר”.

הרב יעקב קמנצקי התייחס לנקודה הזו בדיוק בכינוס אגודת ישראל בירושלים בשנת 1980. הוא אמר שכאשר יעקב אסף אליו את בניו כדי לתת לכל אחד את ברכתו האישית, לפני כן כולם אמרו ביחד, “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד!” עם זה הם אמרו לאביהם שאין להם השפעות חילוניות בנוגע לעבודת ה’ שלהם. הם אמרו את זה כי למרות שהוא עמד לשלוח אותם ל-12 כיוונים שונים של עבודת ה’, הם רצו שיעקב ידע שבבסיסם, הם יעבדו את ה’ אחד ללא השפעות חיצוניות.

אנו יודעים מהאריז”ל שיש באמת 12 נוסחאות של תפילה, שכן לכל שבט הייתה דרך משלו לעבוד את ה’, עם נוסח תואם. נראה שזה סותר את המדרש שאומר שכאשר הנשיאים של כל שבט הביאו את קרבנותיהם בתחילת חודש ניסן, כולם הביאו את אותו הקרבן בדיוק, בעוד שלכל אחד היו כוונות שונות התואמות את דרכי עבודתם הייחודיות. אבל, אם כן, מדוע כל השבטים צריכים נוסחאות תפילה שונות? למה לא להתפלל את אותן המילים עם כוונות שונות? נראה לי שמאחר שתפילה היא הדוגמא למופת של עבודת הלב, לכן יש לבטא את מה שבלב במילים, ואילו הקרבנות הם מעשה של עבודה פיזית, ולא עבודת הלב. לכן, מה שחשב כל נשיא היה מספיק כדי להשפיע על עבודתו.

כאשר אנו אומרים “שמע ישראל”, המטרה שלנו צריכה להיות שעבודת ה’ שלנו תהיה טהורה ולא מושפעת מתרבות ורעיונות חילוניים. כשזה יציב ומבוסס, כולנו יכולים למצוא את הביטוי העצמי שלנו. עם זאת, בדרך כלל קשה לרוב האנשים לצעוד בעצמם בעבודת ה’. לכן, באופן כללי לרובנו, כדאי פשוט ללכת בשביל הכבוש שקבעו גדולי ישראל. כך בוודאי נהיה בנתיב של עבודת ה’ שאינו מושפע מחיצוניות, ונהיה חלק מ”שמע ישראל” של שנים עשר השבטים.

.שנזכה לכך שעבודתנו לה’ תהיה טהורה לחלוטין ללא שום השפעות זרות.