וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃ (בראשית לב:ו)

איך נגדיר את מהותו של אדם? למשל, יש אנשים שמדברים לשון הרע, ואנחנו קוראים להם “בעלי לשון הרע”, ויש אחרים שמדברים גם לשון הרע, אבל אנחנו לא קוראים להם “בעלי לשון הרע”. מה קובע את קבלת ה’תואר’ הזה? בדרך כלל, מי שמדבר לשון הרע כל הזמן מקבל את התואר “בעל לשון הרע”. אבל ברמה העמוקה יותר, בעל לשון הרע הוא מי שהלשון הרע מרגש אותם, מחזיק אותם ומעסיק אותם. האנשים האלה הם בעלי לשון הרע האמיתיים. במילים אחרות, אנו מגדירים אדם לפי מהותו, אשר במקרה זה תלויה ברצונו להיות מעורב ב”לשון הרע”.

הגמרא (קידושין ל:א) אומרת לנו “אמר רבי אלעאי הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים, ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא”. יש שמסבירים שחז”ל אמרו לעשות זאת כדי להגן על עצמו מפני נזק נוסף. אם לאדם יש דחף לחטוא, והוא מתלבש אחרת והולך לסביבה אחרת לשם כך, יש הגנה (לפחות זמנית) שכאשר הוא חוזר הביתה, הוא יפרד מהאישיות החוטאת. הוא רואה עצמו כצדיק, והחטא נעשה במציאות אחרת. חז”ל רצו שלחוטא תהיה ההבחנה הברורה הזו כדי שיבין שמה שעשה באותו מקום לא מוכר, זה לא מי שהוא באמת.

יש אנשים שלא רק עושים גם מצוות וגם עבירות, אלא לפעמים אפילו בחלק ממצוותיהם יש עבירות, ובחלק מהעבירות יש מצוות. למשל, אדם שבזמן שנותן צדקה משפיל את העני. הוא עשה מצוה של מתן צדקה לעני, אבל חטא בכך שבייש את העני. אותו דבר יכול לקרות בצורה הפוכה. אדם יכול להביך אדם אחר בפומבי כדי למנוע ממנו לחטוא (במצב שבו אסור מבחינה הלכתית להביך אותו). אולם הצדיק עושה חשבון נפש לפני שהוא פועל, ומסדר הכל כראוי בדעתו.

לבהמה כשרה יש שני סימנים: מעלה גרה ומפריסה פרסה שסועה. לגמל יש רק סימן אחד – מעלה גרה, ולחזיר יש רק אחד – מפריס פרסה. כמעט לכל בעלי החיים האחרים יש או את שני הסימנים או אף אחד מהם. המשך חכמה שואל שאלה תמוהה: יעקב מזכיר שיש לו שורים וחמור, אבל לא מזכיר שיש לו גמלים. אנו יודעים שיש לו גמלים כי זמן קצר לאחר מכן הוא שלח גמלים לעשו כחלק ממנחת השלום שלו. אז למה הוא לא הזכיר אותם? המשך חכמה מסביר שיעקב אמר לעשו “למרות שגרתי עם לבן שניסה לגרום לי לחטוא, עדיין שמרתי את כל תרי”ג המצוות. “ויהי לי שור וחמור” – יש לי שור 100% כשר (עם שני סימנים), וחמור 100% לא כשר (ללא סימן). הכל מסווג כמותר או אסור בעליל. עמימות לא קיימת בתחום שלי. מה שלא תנסה לגרום לי לעשות, אדע בבהירות מלאה אם זה בצד המותר או האסור”

לעומת זאת עשו היה מלא בתערובת הזו. אמנם הוא היה מצוין בכיבוד הורים כי ראשו היה במקום הנכון, אבל הוא גם היה רוצח, כי הוא לא יכול היה לשלוט ברצונותיו המיידיים. למעשה, הפסוק בתהילים מתייחס אליו כחזיר.

כשאנו קוראים את פרשת וישלח, אני חושב שחשוב לנו ללמוד ממנה ולהעריך אם ברור לנו מהי באמת מצווה ומהי באמת עבירה. עלינו לשאוף לנקות את העמימות שלנו כדי להבטיח שכל מה שאנו עושים יגיע לצד הנכון של הקו המפריד בין המותר והאסור.