בה׳ אנו בוטחים

אַךְ בַּה’ אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה’ אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃ (במדבר יד:ט)

כלב תפש את תשומת ליבם של כלל ישראל כדי להרגיע אותם. הוא ניסה לשכנע אותם לא לקחת את דברי המרגלים כאמת לאמיתה, והסביר להם שכיבוש הארץ ממש אפשרי – אנחנו יכולים להתגבר על העמים האלה. אבל הביטוי שהוא השתמש בו “כי לחמינו הם” קצת מוזר. מה זה אומר שהתושבים הם כמו לחם?

לדעתי ההבנה הפשוטה היא שכמו שלחם הוא מאכל נפלא, מטה החיים, בכל זאת הוא זמין וניתן לרכוש אותו במחיר זול יחסית. כך גם נוכל לטפל באומות כנען הרבות בקלות. ובכל זאת זה עדיין נראה קצת מוזר להשתמש ב”לחם” כהשוואה לאומות האלה?

ראיתי את ההסבר הבא שהתחבר אליי, שכן ההשוואה מתייחסת לא רק ללחם, אלא לפרנסתנו וליציבות הכלכלית שלנו בכלל.

יש שתי סטטיסטיקות מעניינות שקראתי לפני שנים רבות.

1. שישים אחוז מהאנשים שיש להם דוקטורט אינם עובדים בתחום התמחותם.
2. בלשכת העסקים “BBB” בארה”ב גילו שגם כשהכלכלה איתנה מאוד, רק אחד מכל עשרה עסקים חדשים הצליחו. (זאת אומרת שהם עדיין היו פתוחים שנה לאחר מכן.)

אני מאמין ששתי העובדות הללו מעידות על משהו שכולנו יודעים, שגם עם כל הכישרונות והתארים בעולם אין הבטחה להצלחה. על מנת להצליח, אנו זקוקים לסיעתא דשמיא. הנתונים הסטטיסטיים גם מצביעים על העובדה שבדרך הטבע רוב האנשים לא היו מצליחים בכלל!

עם זאת, כשאנחנו מקבלים את המשכורת שלנו, אנחנו לא רואים בזה שום דבר נפלא. בדיוק כמו לחם, שאנחנו פשוט לוקחים אותו כמובן מאליו שהוא יהיה זמין עבורנו לקנות, כך גם אנחנו מצפים שהמשכורת תיכנס לחשבוננו. על סמך זה, אנו יכולים להבין מה שכלב אמר,  “עצור, ותחשוב לרגע שאתם חיים דרך ניסים. יש לכם את ענני הכבוד, הבאר מים שמלווה אתכם במסעותיכם, המן היורד מהשמים מדי יום, ואתם עדיין מטילים ספק בכך שאולי לא תוכלו לנצח במלחמה?” עם הגישה שהלחם והמים שלנו הם ניסים, אזי שה’ יעזור לנו לנצח במלחמה הזו, יכול לקרות גם בקלי קלות!”

במצב הביטחוני המורכב הנוכחי שלנו, אנחנו יכולים לשאול את אותה שאלה, “איך זה יכול להיגמר טוב?!” אני מאמין שאנחנו פשוט צריכים לעצור ולהרהר איפה אנחנו נמצאים היום. אנחנו חיים במדינה מוקפת באויבים, עם מעט משאבי טבע משלנו, ובכל זאת אנחנו עדיין הרבה יותר מתקדמים משכנינו. אם ה’ יכול היה לגרום לנס הגדול הזה להתרחש, הוא יכול לעשות גם את השאר! במקום לנסות לנחש איזה כלי נשק אנחנו צריכים כדי להתגבר על אויבינו, עלינו להשתמש בנשק הכי חזק שלנו, שה’ איתנו. הדרך שבה אנו עושים זאת היא על ידי מתן אמון בו בראש ובראשונה ולא רק כמחשבה שנייה. אל לנו לבכות ללא סיבה כפי שעשו באותו לילה דווי, אלא הבה ננצל את ההזדמנות כדי לחזק את האמון שלנו בה’, ובעזרת ה’ הוא יביא את ישועתנו במהירה בימינו.