וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ וּבְכׇל־מְאֹדֶךָ׃ (דברים ו:ה)

התורה אומרת לנו שאנו מחויבים ל”אהבה את ה’ בכל לבבך ובכל נפשך”. מצווה זו מכונה באופן כללי “אהבת ה'”. ישנה מצווה נוספת הנקראת “יראת שמים” המתייחסת ליראת ה’. למה שלא נגיד “יראת ה'” ו/או “אהבת שמים”?. מדוע “אהבה” הולכת עם “ה'” ואילו המילה “שמים” עם “יראה”?

כהקדמה לתשובה, אציין שבלשון הקודש יש מסרים סמויים בבחירת המילים שלנו להבעת דברים.

“אהבה” רומזת לקרבה. מי שעובד על התקרבות למישהו, יאהב אותו יותר ויותר. הרמב”ם (הלכות תשובה י:ו) אומר שעל ידי השגת יותר ידע והבנה של ה’ ודרכיו, אהבת ה’ מתגברת. מצד שני, לגבי “יראה”, אנו מתרחקים באופן טבעי ממה שגורם לנו לפחד. לכן, אנו מתייחסים ליראת ה’ כ”יראת שמים”, מכיוון שהיראה שלנו מה’ גורמת לנו להרגיש מרוחקים.

הגלות הארוכה הזו מכילה את שתי הרגשות הללו. גם יראת ה’, וגם הכמיהה להתקרב, של אהבת ה’ מוטבעות בנו.

אני מאמין שאחרי תשעה באב ועם הערכה של מצבנו (הן מהשקפה היסטורית והן מהמצב הנוכחי) נראה ששני המאפיינים הללו נכנסים למקומם. העובדה שהעם היהודי שרדו לאורך ההיסטוריה ועדיין קיימים היא כנראה ההוכחה החזקה ביותר לכך שה’ אוהב אותנו ולא ייתן לנו להיעלם. אנו רואים זאת שוב ושוב על ידי התערבות ישירה של ה’ בחיינו.

אפילו במצב הנוכחי, כאשר אנו רואים את ידו החזקה של ה’ עלינו, היא עדיין מתמתנת באמצעות נס אחר נס. כן, יש לנו בזמן הזה קרבה ורגשות שלא יאומנו של אהבת ה’. ויחד עם זאת, יש לנו תחושת ריחוק שמתבטאת ביראת שמים, ומפחדים אפילו לחשוב להתקרב יותר.

במהלך השבעה דנחמתא – שבעת שבתות הנחמה – אנו מנסים ליצור רגשות של אהבה וקרבה. למרות המלחמה וההריסות שמקיפות אותנו, ומחויבויות אחרות המושכות אותנו לכל כיוון, אנו מנסים שאהבתנו לה’ תתבטא בכל מעשינו.

בהקדמה לסידורו “בית יעקב”, כותב הרב יעקב עמדין, “כיצד הכופר בהשגחת ה’ לא מתבייש? פשוט נתח את המצב שלנו בעולם הזה. אנחנו העם הגולה, הכבשים המפוזרות. למרות כל מה שקרה לנו במשך אלפי שנים, אנחנו עדיין כאן. אני נשבע שכאשר אני מתפעל מהפלא הזה, הוא נראה לי הרבה יותר גדול מכל הניסים שעשה ה’ לאבותינו במצרים, במדבר ובכניסתם לארץ ישראל”.

אני מאמין שהשנה במיוחד רבים מאיתנו נבחנו בכל שלושת ההיבטים המתוארים בפסוק לעיל מפרשת שמע. כנראה שכולנו מכירים נפגעים במלחמה הזו, אלה שהיו להם הפסדים כלכליים גדולים, ואלה שאהבתם האמיתית לה’ הועמדה למבחן. גם השנה, לאחר תשעה באב, אנו מביעים התחדשות של נאמנותנו לה’, המתבטאת בפסוק זה בפרשת השבוע.

בעזרת ה’, נזכה ויתקיים גם הפסוק הראשון של שמע ישראל, וכל כלל ישראל יכריזו יחדיו: “ה’ אלוקינו, ה’ אחד”. אני מאמין עמוקות שאם נעשה זאת יחד, נרגיש את השראת השכינה בקרבנו.