הבחירה הנכונה

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה’ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ׃ (שמות ד:כד)

משה רבנו מקבל את בקשתו של ה’ שהוא יהיה זה שיוציא את בני ישראל ממצרים. בדרך למצרים הוא כמעט נהרג כי לא ביצע ברית מילה על בנו. חז”ל אמרו לנו שהסיבה שהוא לא עשה את הברית כי הוא חשב, “אם אעשה ברית עכשיו, לא אוכל לנסוע מיד, כי תהיה סכנה לבני, ואז לא אמלא את דבר ה’ לרדת מיד למצרים להוציא את בני ישראל”. לכן הוא החליט לדחות את הברית. השאלה הפשוטה היא שלמשה רבנו היו נימוקים תקינים להחלטתו, אז מה בעצם עשה רע שגרם שה’ כמעט המית אותו!?

הגמרא אומרת “אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו …. פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה” (ברכות ה:א). אבל אם ביטל תורה, האם לא היה צריך לגלות זאת כשפשפש במעשיו? התשובה המקובלת היא שאין הכוונה ל”ביטול תורה” רגיל – שלא למד תורה כשהיה צריך. אלא הכוונה היא שהוא לא עשה מצווה במלואה, שמראה שהזניח את לימודו לגבי אותה מצווה. אם היה בודק את מעשיו, ובכלל זה אפילו את המצוות שעשה, יכול להיות שחסר איזה היבט בקיום שלו בגלל חוסר הידע שלו על אותה מצווה, וזו הסיבה שהוא נענש.

דוגמה לכך הוא ראובן, שהעביר את מיטת אביו מאוהל בלהה לאוהל לאה, שנחשב לחטא עבור ראובן. מנקודת המבט של ראובן הוא פעל נכון, אבל הוא הבחין לאחר מכן שהוא לא הבין את ההשלכות המלאות של מעשיו, וכפי שמספר המדרש, ראובן עשה תשובה על כך. בסופו של דבר הוא זכה שיצא ממנו הושע הנביא, שאמר “שובה ישראל עד ה’ אלוקיך”.

הרב יעקב יצחק רודרמן שואל, “ראובן לא היה הראשון שעשה תשובה, אז למה ניתנה לו הזכות המיוחדת עם הושע? הוא מסביר שראובן היה הראשון שלמרות שלא עשה שום חטא במיוחד, ובכל זאת הבין שהוא חייב בתשובה. עם גישה זו על כולנו לשפוט את מעשינו. (לבדוק אם מעשינו היו מה שה’ רצה, לא רק אם חטאנו או לא). הרב רודרמן ממשיך להסביר שמשה רבנו יכול היה למול את בנו ולהשאיר אותו עם אמו, וזה בדיוק מה שהוא עשה בסופו של דבר במלון. חוסר זה של ניתוח מלא של מצב, נחשב לחטא עבור אנשים גדולים כמו משה.

כיצד נוכל ליישם זאת בחיינו? נגיד שאנחנו בדרך לבית הכנסת או לסדר לימוד, ופונה אלינו מישהו עם הזדמנות עבורינו לעשות מצווה. אם נגיב, “אני לא יכול לעשות את זה עכשיו כי אני כבר בדרך ל…”, זה אולי נכון, אבל מצד שני אולי יותר נכון ללכת לבית הכנסת או ללמוד מאוחר יותר. במילים אחרות, רק בגלל שיש לנו היתר לעשות או לא לעשות משהו, לא אומר שזו הדרך הנכונה. אולי עלינו לדחות את התפילה או את לימוד התורה למועד מאוחר יותר ולקיים את המצווה שבאה זה עתה לידינו?

החלטות מסוג זה יכולות להבחין בין מי שרק מנסה למלא את חובותיו לבין מי שפועל לשיפור רוחני. לפעמים הדרך לגדול היא להמשיך עם התוכניות הרגילות שלך, אבל במצבים מסוימים הדרך לגדול תהיה לחרוג מהתוכניות הרגילות שלך.

כאשר אנו נכנסים כעת לשובבי”ם, תקופה שבה עלינו לעשות חשבון נפש על הפעולות שאנו עושים, שנזכה השנה לא רק שיהיו פחות חטאים, אלא שהמצוות שלנו יהיו שלמות יותר.