היופי של תפילה

אמר רבי אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים… (רש״י  בראשית כד:מב)

מאמר חז”ל זה בהחלט מציב בפני הלומד קושי. איך ייתכן ששיחה בטילה תהיה גדולה מלימוד תורה ? הרי בשביל תורה נברא העולם?

יש המפרשים את מאמר חז”ל זה על פי הרעיון של שימוש תלמידי חכמים. אי אפשר להבין דברי תורה לאשורם על ידי קריאה גרידא – יש צורך בקבלת הדברים מרב. כי התורה אינה גוף ידע שניתן ללמדו אלא דרך חיים המצריכה שילוב של חוויות החיים לתוך לימודה והבנתה. בהקשר זה ניתן להבין שאפילו שיחה (שאינה לימוד) אבל נשמעה על ידי אלו ששמשו את האבות – תוך כדי שימושן – יש לה יתרון מסויים לעומת המילים של דברי תורה בשל עצמם.

אמנם, הדרשנים מסבירים מאמר חז”ל זה בביאור על המילה “שיחה”. ה”שיחה” של עבדי אבות שיפה בעיני הקב”ה היא אינה סתם שיחה בטילה אלא תפילה (שנקראת שיחה – “ויצא יצחק לשוח בשדה”). פירוש זה אמנם מסביר למה יש חשיבות לשיחה – אבל אינו מספק לנו הבנה בהשוואתה לדברי תורה. תורה ותפילה הם פועלים על שני מישורים שונים לחלוטין. זה כמו להשוות סלק וסיר – שני דברים שונים ולכל אחד את חשיבותו.

כל אחד מהאבות תיקן תפילה מסויימת. (אברהם תקן שחרית, יצחק-מנחה ויעקב אבינו תיקן ערבית) תפילות אלו מייצגות את הקשר ומערכת היחסים שנבנתה בין כל אחד מהם לבין הקב”ה. כצאצאיהם של האבות יירשנו את התפילות והקשרים האלו. עבדי האבות לא ירשו אותם אלא חיו אותם ממש בקשר הדוק עם אדוניהם.

לימוד תורה מצריך יגיעה והבנה אישית על ידי סברה ופלפול עצמאי. שילטה בתורה היא אינה דבר שניתן להעביר בירושה.

אם כך נוכל להבין את ההשוואה בין תורה ושיחה – ואת חשיבותה של שיחתן של עבדי אבות. התפילה של עבדי האבות שהיו טפלים להם ומחוברים אליהם – מייצגת את הקשר האישי בין האבות לבין הקב”ה. הקשר עצמו ולא מה שניתן בירושה לדורות אחרים להשיג על פי רמת התחברותם. לעומת תורתן של בנים שהיא רק ניתנה ברמזים ומצריכה עמל מתמיד ומתחדש מצד כל דור בפני עצמו.