“וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר” (בראשית לג:יח)

המדרש מספר לנו שיעקב הגיע לעיר בערב שבת בין ערביים, והוא עשה עירוב תחומים לשבת.

מה מלמדים אותנו חז”ל על ידי מעשיו של יעקב? אפילו אם היתה לו סיבה לנסוע מחוץ לתחום שבת, מה הרלוונטיות לנו?

יעקב אבינו הבין שיש לו תפקיד בעבודת ה’, ועל מנת להצליח הוא צריך לקבוע גבולות למצוא את דרכו בהן. קל להבין את הצורך לזה בשביל אדם שמוצא את עצמו בעולם ריק מתורה וקדושה.  אבל אדם אשר מוצא את עצמו בארץ ישראל, מקום חדור בקדושה, ביום שבת קודש – יום רוחני לחלוטין – לכאורה אין צורך לגבולות כאלו שכל מה שהוא עושה באופן טבעי יעשה בצורה נכונה.

יעקב אבינו מלמד אותנו, בדוגמה אישית, שזה לא נכון. אלא גם מי שנמצא בתוך תחומים שבהם הכל רוחני, צריכה להיות לו תבנית מסודרת כדי להצליח.

פעם אחת שמעתי מנואם שסיפר, שבזמן ביקור בארצות הברית הוא ראה מישהו לבוש חולצה עם כותרת “מי שמת עם יותר צעצועים זוכה”. ההערה שלו “זוכה במה?”. רק להחזיק את החפצים האלו בלי לנצל אותם, ללא ספק חסר תועלת.

גם אנחנו מוצאים את עצמנו בארץ ישראל, בקהילה התומכת ונותנת לנו הזדמנויות לצמיחה בתורה ובמצוות. לכן אנו עשויים לפעמים לטעות ולהניח כי הצמיחה הרוחנית תתרחש באופן אוטומטי (ואנו בלי ספק נזכה). יעקב אבינו מלמד אותנו שזה לא כך. חייבים לקבוע את הגבולות שלנו ולהתאימם באופן שוטף.

ערב שבת ידוע באופן מסורתי כזמן מתאים לעשות חשבון הנפש (אינטרוספקציה). הרב אלי’ לופיאן היה ידוע שבכל ערב שבת היה מוציא מחברת לביקורת של פעילותו מהשבוע האחרון, כדי לברר היכן הוא מחזיק. זה איפשר לו תמיד להתקדם, משהו חשוב במיוחד בשבת. אני חושב כי ראש השנה ויום כיפור רחוקים מספיק מאחורינו, ולכך אנחנו גם צריכים לעשות הערכה כללית מחדש: האם אנחנו בכיוון הנכון, והאם הגענו ליעדים שהצבנו לעצמנו בימים הנוראים.

מיד אחרי שיעקב אבינו סיים לנצח על אויביו לבן ועשיו, והצליח לחזור לארץ ישראל, הוא מלמד אותנו שלאחר כל הצלחה, עלינו לסדר מחדש את היעדים שלנו, כדי לעלות לשלב הבא. לא רק שכל הצלחה דורשת מאיתנו את ההצלחה הבאה, אבל אנחנו חייבים גם לבחור בקפידה באיזה כיוון ללכת, לאחר התחשבות איפה אנחנו עכשיו.