אחד מדגשי סדר הפסח הוא הקטע של ארבע בנים. בו שואל הבן החכם, “מה העדות והחקים…?” הרב שמשון רפאל הירש, בספרו המופת “חורב”, מסביר בפירוט ש”עדות “הן מצוות שבקיומן מייצגות רעיון מרכזי לאמונתנו. לכן, אפשר לשאול, מה הבן החכם בעצם שואל? האם לא ברור שהוא כבר מבין שהמצוות האלו מתייחסות ליציאת מצרים?

מגיד מתחיל במה נשתנה. המהר”ל בגבורות ה’ (פרק נב) אומר שארבע השאלות נשאלות רק על ידי הבן החכם. (עם זאת, המנהג הפשוט הוא שכל אחד יכול לקרוא מה נשתנה.) אז, מה החכם באמת שואל אם הוא כבר יודע מה עדות?

ראיתי תשובה לשאלה זו מבוססת על הסבר של הרשב”א על “מה נשתנה”. יציאת מצרים בהחלט היא אבן פינה של היהדות. ובשביל זה, יש בתורה עשרות מצוות אשר הן “זכר ליציאת מצרים”. לכן, הבן החכם שואל בליל הסדר: “זה מובן שחשוב להזכיר את האירועים העקריים בתחילת התהוותינו כעם, אבל למה צריכים ליל שלם של מצוות לחזק את הענין הזה?” הבן החכם הבין שכל מה שראה לפניו בליל הסדר היה “עדות” – אבל השאלה שלו היתה “האם זה לא מספיק שיהיו הרבה תזכורות “קטנות” במשך כל השנה, ולא לילה שלם מוקדש לזה?” הרשב”א אומר כי למעשה, גם כלול בשאלה זו, היא שאלה מדוע האיסור של חמץ הוא הרבה יותר חמור מאשר מאכלים האסורים כל ימות השנה. למה אנחנו כל כך מודאגים על כל פירור קטן “משהו” של חמץ? התשובה לשאלה זו היא כי כל בניין צריך בסיס חזק, ולכן יציאת מצרים לא היה רק אירוע היסטורי, אבל הסיבה ליצירתו של עם ישראל. אף על פי שהתשובה הישירה ל”מה נשתנה” נמצאת מאוחר יותר ב”הגדה”, כשרבי גמליאל מדבר על פסח, מצה ומרור, חשוב לדעת (מיד לאחר ששואלים מה נשתנה) מאיפה באנו וכיצד נהיינו לעם, כדי להבין את היחסים שלנו עם האירועים האלה, ואת ההתחייבויות הבאות בגללם. הלילה הזה, ובכל חג הפסח, שמגיע לשיאו עם קריעת ים סוף, אנו חוגגים את החופש המוחלט שלנו מהמצריים. זה מה שנתן לנו ונותן לנו את “הזהות והכוונה היהודית” שלנו. זהו הבסיס של כל עבודת ה’ שלנו. כל המצוות שהם “זכר ליציאת מצרים” מזכירות לנו את מטרתנו בחיים. כאשר אנו חוגגים בליל הסדר, זה לא מספיק רק לעשות המצוות ולענות על השאלות של הילדים שלנו, אלא אנחנו חייבים לשלב לתוך כל הסדר ההבנה של מי אנחנו – “כי אני עבדיך ואתה אדונינו”