השפעות ארוכות טווח

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ (במדבר כה:יג)

התורה אומרת שפנחס קיבל כהונה כשכר על הריגת כזבי. ולא רק זה, אלא גם “שלא היו כהנים גדולים אלא מפנחס” (זבחים קא:ב רש”י ד”ה לייחס זרעו אחריו). האם זה גם היה חלק מהשכר שלו?

הרעיון שמעשי האבות יכולים להשפיע על הדורות הבאים מוכר היטב מהסיפור על משפחתו של עלי הכהן. עלי קבל קללה שכל צאצאיו ימותו מוקדם – אפילו מגיל 18. אביי ורבא היו צאצאי עלי הכהן, לרבא היתה זכות לימוד התורה והוא חי עד גיל 40, ולאביי היתה זכות תורה וגמילות חסדים וחי עד לגיל 60. קל להבין שלפעמים יש לתקן את חטאם של האבות באמצעות עונשם של הבנים. לכן צריך להיות שפנחס עשה משהו שבאמצעותו הוא (ראה ירושלמי יומא ה א) וכל צאצאיו העתידיים זכו להיות כהנים ואפילו כהנים גדולים.

אני רוצה להציע שכפי שאנו יודעים שילדיו של אברהם ירשו ממנו תכונות מסוימות (כגון מדת החסד), כך מעשים גדולים של כל הורה יכולים להטמיע גדולה בגנים של ילדיו. זו הסיבה שבני פנחס היו ראויים להיות כהנים גדולים.

כיום, כאשר אנשים מתמודדים עם אתגרים, הם לרוב פשוט נכנעים למצב, במקום להתמיד ולעשות את “הדבר הנכון”. בדרך כלל זה בגלל שהם לא רוצים לעזוב את אזור הנוחות שלהם. אולי דווקא במצבים קשים כמו אלה, אם האדם הזה בכל זאת יתעלה, הוא יכול לשנות את הקוד הגנטי שלו, שיאפשר לו להוריש את הגדולה הזו לצאצאיו.

אני רוצה לחזור על מה שאמר פעם החפץ חיים לרבי שוואב, “הסיבה שאני כהן ואתה לא היא כי כשמשה שאל, ‘מי לה’ אלי’ (שמות לב:כו) אבותי נאספו אליו ושלך לא.”

הסתכל החפץ חיים על הרב שוואב ואמר לו: “אתה חושב שאני מנסה לגרום לך להרגיש רע? חס וחלילה! אני רק רוצה ללמד אותך לקח. הרבה פעמים בחיים תשמע בראשך קול קטן שאומר, ‘מי לה’ אלי’. יהיו מצבים שתצטרך להחליט במחנה של מי אתה? אני רוצה שתדע שלשאלות ואתגרים כאלה יש השלכות לא רק עליך אלא על דורי דורות אחריך. מכיוון שסבא שלך לא ענה בחיוב על ‘מי לה’ אלי’, אתה נמנע מעבודת המקדש, גם אלפי שנים לאחר מכן. ובגלל שסבא שלי אמר כן, אני כהן ואני ראוי לעשות עבודה בבית המקדש”.

לדעתי, הרב שוואב, שחזר על הסיפור הזה בהזדמנויות רבות, חש עוצמה בגלל המסר הזה. המסר הזה, שספג הרב שוואב, למעשה הפך אותו לאחת מאותן דמויות גדולות שנכנסות להיסטוריה שלנו. גם רבים מצאצאיו חשים את הרצון לשפר את החברה.

תקופת בין המצרים בעיצומה, ויש לנו כל מיני הלכות והגבלות. ישנם אנשים רבים שאולי חושבים לעצמם, “האם מה שאני עושה באמת משנה”? התשובה היא, “כן, וכן!” שנזכה, שביחד עם אמונתינו בה’, שנאמין שיש לנו את היכולת לשנות – לא רק את החיים שלנו, אלא גם של הדורות הבאים.