במעבר בין פורים לפסח אנחנו, כנראה, מעבירים הילוך. פורים – התגלות בין רגע של ההשגחה העליונה – מעבר חד בין האבל והצום לשמחה וששון. ופסח – התעמתות ארוכה בין משה רבינו ובין פרעה שנמשכת מעל שנה. המאבק ביניהם ממשיך עד שלאט לאט רואים את האמת מנצחת את השקר. בין שני קטבים אלה יש לנו את שתי הפרשיות – פרשת פרה ופרשת החדש. שתי פרשיות אלו כנראה מהוות גשר מסויים בין אופני ההתגלות השונים של החגים.

אולי נסביר את המהלך כך: בפורים אנחנו באים לידי הכרה שקיימת תכנית-על. אפילו אם אנחנו רואים באירועים הללו פריטים שאינם קשורים ונקודות בודדות ללא ערך מהותי – אפילו אם אנחנו שמים דגש על המקרים הלא נכונים – בפורים למדנו שאין פריט קטן מידי ושהכל, אבל הכל, חלק מתכנית העל. חשבונות וניבואים הם לא בתחומינו וביטחון בהשם הוא הדרך היחידה להינצל ממסקנות כוזבות.

המפרשים מסבירים שדור המדבר, אחרי הגעתם למסקנה (השגויה) שמשה רבינו מת, פעלו באופן הגיוני לחלוטין ועשו את עגל הזהב. אותו תהליך בדיוק פקד את אנשי שושן – הם ניסו להבין את הצעד הבא ההגיוני שלהם.

אחרי פורים אנחנו פוגשים את פרשת פרה. הפרה אדומה, בעצם, באה לכפר על מושג ה”חשבון” שלנו. אנחנו כפופים ל”חוק” שלה. ללא הגיון אנושי – הפרה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים. זוהי המחשה של הלקח שלמדנו מפורים. אנחנו לא מחליטים לעשות את הישר בעינינו, אלא את הישר בעיני השם.

ואחרי שהלקח של פורים נלמד, וקיבל חיזוק – יש לנו את המצוה של קידוש החודש. כפיפת לוח השנה לתהליכי הלבנה. ללבנה אין אור משל עצמה, אלא היא מקבלת את הכל מהשמש ומשקפת אותו. באותו מובן, אנחנו מקבלים ומשקפים את הדרישות שהתורה שמה עלינו. ללא חשבונות וללא סינון של הבנה מול אי הבנה. המצב הזה מאפשר לנו לגדול באמונה עד שאנחנו ראויים לראות נס גלוי מול העינים ולא מאחורי הגב. במצב הזה אנחנו לא זקוקים לכך שהאירועים הקטנים ירקמו לתמונה גדולה מבלי שנשים לב, בכדי להבין את יד השם – אנחנו מסוגלים לראות את זה מול הפנים ולהבין שאין אנחנו שולטים בזה כלל! ברמה הזאת אנחנו ראויים לראות ולהבין את הניסים הגלויים של פסח.

וכל ההכנות האלו אמורות להכין אותנו לקבלת התורה של שבועות – שנזכה לה במהרה בימינו, אמן.