זכויות מדומות

“וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ״ (בראשית כו:כ)

לפעמים אנשים מוצאים את עצמם שקועים במין ויכוח, ולא משנה כמה הם משתדלים, נראה שהם לא יכולים לחלץ את עצמם מהמצב. זה יכול בהחלט להיות כי למרות שזה נראה שהם מתווכחים על דבר אחד, נקודת המחלוקת היא באמת משהו אחר. לרוע המזל, יש אנשים שהם מאוד אנוכיים, וכשהם רואים מישהו אחר מצליח בחיים (לדוג’ מקבלים העלאה במשכורת – אפילו שהם עובדים בחברה אחרת, זוכים בהגרלה – למרות שהוא אפילו לא קנה כרטיס, וכו’) הם מלאים רגשות שליליים – כעס, קנאה, וכו ‘., למרות שהצלחת האדם השני לא עולה להם כלום. זה נקרא “צרות עין”. לכן, כאשר יש לאחד משא ומתן עם סוג כזה של אדם, הוא לא יהיה מוצלח – כי מה שנראה שהיא נקודת הדיון המרכזית, באמת אינה.

עבדי יצחק חפרו באר אך מצאו מעיין (ההבדל הוא שבאר אינה מולידה מים ויכולה להתייבש, אבל מעיין תמיד מוציא מים חדשים ורק מתייבש לעתים נדירות). לכן, הם יכולים לקחת מים ממנו, ועדיין יהיו מים רבים זמינים עבור אחרים. ולפי שהמעיין הזה נמצא באמצע שום מקום, למה שרועי גרר ינטרו טינה להצלחתו של יצחק?

הבן איש חי מסביר שתכונה זו של צרות עין היתה קיימת ברועי גרר. הם לא יכלו לסבול את מזלו הטוב של יצחק ולכן זממו לקחת את המעיין ממנו, למרות שהיו יכולים לקחת חלק במים ואפילו שהם לא היו צריכים את זה, הם לא יהיו מרוצים כל עוד שליצחק היה את זה. עם זאת, הם התביישו לומר זאת באופן ישיר כדי לקחת את המעיין ממנו, ולכן הם המציאו עילה לכסות על קנאתם האמיתית. הם המציאו סכסוך קטן, ואז הסלימו אותו עד כדי כך שרועי גרר היו בויכוח חזק עם רועי יצחק. לכן, כל המביטים מבחוץ יכולים בקלות לראות שרועי יצחק היו ה”אויבים” של רועי גרר. ועכשיו, כשרועי יצחק היו “האויבים”, רועי גרר יכולים אז לטעון כי האויבים לקחו את המעיין שלהם. ראשית, הם יצרו את האווירה שתמכה בזכותם להתלונן על אחיזתו של יצחק, ומאז והלאה כל מה שעשו רועי גרר היה נחשב “מוצדק”, כי “הכל הוגן באהבה ובמלחמה”.

אף על פי שהרעיון הזה אכן נשמע מכוער, אני בטוח שלפעמים גם אנחנו נתקלנו במחשבות כאלה. אולי כדאי לעשות חשבון הנפש ולבדוק אם אכן היו לנו רגשות כאלו כלפי אחרים: שהפכנו אותם לאויבים כדי שאחר כך ניקח מהם משהו שזכו בו, אף על פי שהם נהנו ואנחנו לא חסרנו. אני רוצה להציע שאם ננקוט עמדה אחרת, נוכל להתגבר על המחשבות האלה. ניתן למצוא את התרופה בפסוק כב (שם) “וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, ‘רְחֹבוֹת’“, מלשון מורחב ובלתי מוגבל (שיש מספיק בשביל עצמך ועדיין נשאר לאחרים): מתן אפשרות ליהודי אחר ליהנות מהטוב שיש לו, ולהיות מאושר כי החבר שלך מרוויח ממשהו, יאפשר לך להיות אדם מאושר. לא רק שזה מאפיין טוב שיביא לידידות, אלא אתה גם תהיה מרוצה ושבע עם מה שיש לך.