(בעניין המן) כְּתִיב ״לֶחֶם״, וּכְתִיב ״שֶׁמֶן״, וּכְתִיב ״דְּבַשׁ״. אֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לִנְעָרִים — לֶחֶם, לִזְקֵנִים — שֶׁמֶן, לְתִינוֹקוֹת — דְּבַשׁ. (יומא עה:)

עם ישראל מכונה “עם הספר”, מכיוון שמשקיעים כמות עצומה של זמן ומאמץ בלימוד תורתנו. העובדה שהאנשים הרגילים בכלל ישראל מצווים להשקיע זמן רב בלימוד הלכות התורה, היא ייחודית ליהדות. ברוב הדתות האחרות, אין מצווה ללמוד לעומק את החוקים, אלא כל עוד שלא עוברים על החוקים זה בסדר. עבורנו, לעומת זאת, לימוד התורה היא היבט מרכזי בדת שלנו. בנוסף, מצוות “תלמוד תורה כנגד כולם”!

לאחר שהפנמנו את החשיבות של לימוד התורה, יש לקבוע מה צריכים ללמוד. בין גדול המלומדים ובין הילד התמים ביותר, החומר הנלמד עשוי להיות זהה. גדול הדור והילד בכיתה א’ שניהם צריכים ללמוד פרשת בראשית. ההבדל היחיד הוא שעומק הלמידה של כל אדם שונה, כך שכל אחד יוכל ללמוד את כל התורה לפי הרמה שלו. זה הופך את התורה שלנו לכללית ואישית בו זמנית. כפי שאמר משגיח ידוע, “תורה היא הדבר היחיד בעולם שגם בן 5 וגם בן 90 יכולים ללמוד ולהנות ממנו”.

אפשר להבין את זה טוב יותר, על סמך הסבר שנתן הרב מאיר שפירא לאמירה “לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן” מה היה ייחודי במן? זה היה טעים לכל אחד בדיוק כמו שהוא אוהב. במילים אחרות, זה היה מותאם אישית לטעמו באותה זמן.

וזה הדומה ללימוד התורה, שכל אדם יכול ללמוד ברמתו הספציפית באותו רגע בדיוק. כולנו אכלנו את אותו מן, אבל טעמו שונה לכל אדם, מותאם לחיך הייחודי שלו. כך גם התורה שאנו לומדים היא אולי אותו פסוק בדיוק, אבל יכולה להיות לה משמעות שונה לכל אדם.

השבוע כשאנחנו קוראים פרשת המן, עלינו לחשוב שגם התורה נוצרה רק בשבילי! זה יכול “לטעום” בדיוק למה שאני צריך באותו זמן. צריכים לזכור שיש חלק בתורה שמתאים לנו בכל רגע נתון. התפקיד שלנו הוא למצוא אותו.