בני ישראל זכו לקבל מצוות סוכה כדי לחוות שוב את נס ענני הכבוד. המבי”ט מציין שלא קיבלנו מצווה לחוות מחדש את החסדים שהקב”ה עשה עם בני ישראל על ידי נתינת המן כל בוקר, והמים דרך באר מרים, אף שהיו ממש באותה תקופה של נסיעתם במדבר. לכאורה, אנחנו צריכים גם להכיר טוב להקב”ה שסיפק לנו צרכינו הבסיסיים האלו, כפי שאנו מכירים טוב להקב”ה שעטף אותנו בענני הכבוד כדי להגן עלינו.

המביט מסביר ההבדל בהבחנה מעמיקה וחשובה: אם ה’ שלח אותנו לנוד במדבר, במובן מסוים, יש לו אחריות לספק לנו מזון ומים, שלא ימותו בני ישראל. אבל, זה לא אותה מקרה עם ענני הכבוד- בני ישראל יכלו לשרוד במדבר ללא הגנה המיוחדת הזו. וזה, למעשה, הסיבה שחוגגים דוקא הנס הזה: כי ענני הכבוד לא היו הכרחי, אלא היו הטבה נוספת. המבי”ט ממשיך ומסביר שחז”ל אמרו שהסיבה שזכינו לענני הכבוד היא בגלל מעשיו של אהרן הכהן. ומה היה מיוחד במעשיו של אהרן הכהן? הוא היה אוהב שלום ורודף שלום, ועשה מעל ומעבר כדי להביא שלום בין אדם לחברו. מדה כנגד מדה, ובזכותו, ה’ גם עשה מעל ומעבר לעטוף אותנו בענני הכבוד להגן עלינו.

אני רוצה להעיר על איך שיהודים מקיימים את מצוות סוכה: פעמים רבות יש מצבים שבהם מבחינה הלכתית אפשר להיות פטור מאכילה בסוכה (למשל, כשאוכלים ארוחה בלי לחם או בזמן נסיעה) , אך גם במצבים הללו, אנשים רבים עדיין משתדלים לקיים את המצווה ולאכול בסוכה. אם שואלים אותם, “האם אתם באמת צריכים לעשות את זה?” הם מחייכים ועונים “לא, אבל אנחנו רוצים לקיים את המצווה בגלל שאוהבים ה’.”

ופה המעגל חוזר:  ה’ הוסיף לנו המצווה הזאת של סוכה בהערכה של הקשר המיוחד בינינו; ואנחנו מקיימים את המצווה מעל ומעבר לבסיס המצווה שאנחנו מצווים.