וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת־אֲחוֹתֵנוּ (בראשית לד:לא)

השתדלות היא אחד הדברים החשובים ביותר בכל הפעילויות שיהודים עושים, בין אם זה לקבל חברותא טובה, למצוא בן או בת זוג, או לקבל עבודה. אנחנו צריכים לעשות את המאמץ הכי טוב שאנחנו יכולים. עם זאת, ייתכן שלא ברור מתי השתדלות מתאימה וגם אם כן, מהי הרמה הנכונה?

למשל, אם ראובן צריך עבודה, והוא יכול לגרום למנהל להרגיש לא בנוח עם שמעון, שזה יגרום למנהל לפטר את שמעון, מה שיאפשר לראובן להשתלט על תפקידו של שמעון – מאמץ כזה אסור. או אם ראובן רוצה לצמוח בלימוד התורה, ולכן הוא מחליט ללכת לשיעור שהוא הרבה מעל רמתו, מאמץ כזה לא יצליח. התפקיד שלנו הוא, בכל התחומים, למצוא את האיזון המתאים לכמה מאמץ אנחנו צריכים להשקיע.

במצבים מסוימים נראה שכל מאמץ לא יועיל. אבל אנחנו מרגישים לא רק שצריכים לעשות משהו, אלא שצריכים אפילו לעשות משהו מאוד קיצוני כדי שיהיה לנו סיכוי להפיק תוצאות. החזון איש אומר שבאותם מצבים כנראה אין לנו חובת השתדלות. הוא מוכיח זאת מפרשת השבוע הבא, כאשר יוסף ביקש משר המשקים להכניס לו מילה טובה עם פרעה. יוסף ידע היטב שהמצרי הזה הוא אנטישמי ולא יעזור לו ברצון, ולכן בקשה זו לא הייתה השתדלות, אלא מעשה נואש שהיה עדיף לא להיעשות כלל. לכן עלינו לדעת מתי אנחנו חורגים ממה שמתאים למי שאנחנו ולמצבנו.

בפרשת השבוע, שמעון ולוי פועלים נגד אזרחי שכם בגלל מה ששכם עשה לאחותם דינה. יעקב אומר לבניו שזו הייתה התנהגות לא נכונה, שעלולה להביא רק לתוצאות שליליות. הבנים השיבו שהם לא יכולים לתת לדבר כזה לקרות לאחותם ללא השלכות. המפרשים מעירים כי תגובתם לא ממש מתייחסת לחששותיו של יעקב.

נראה לי שההסבר הוא שלפעמים צריך להגיב לבעיה גם אם זו לא ההשתדלות הראויה, שכן צריך תגובה כלשהי כדי להראות שאנחנו לא יכולים לתת למצב הזה להמשיך להתקיים. תשובת האחים לא הייתה הסבר כיצד מה שהם עשו יתקן את המצב. אלא זו הייתה תגובה של כאב ותחינה לה’, להראות שיש לטפל בנושא. הם באמת אמרו, “אנחנו לא יכולים לתת לנושא הזה להישאר ללא מענה.”

כך גם בחיינו, לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו במצוקה שעלינו להגיב אליה. עם זאת, לא נראה לנו שיש תגובה נכונה. במקרה כזה, בין אם מתנהגים לפי החזון איש שאומר שאין לנו שום חיוב בהשתדלות, ובין אם מגיבים לפי ההסבר השני (שיש מצבים שמחייבים תגובה), צריכים פשוט להרים ידיים לה’ ולצעוק “הצילו!” לעשות איזו השתדלות חלשה רק תביא אותנו למצב דומה לזה שיוסף נקלע אליו, שבו מאמציו הזיקו לו במקום לעזור. תחושת חוסר אונים צריכה במקום זאת לעודד אותנו להתחבר עם ה’ בצורה טובה יותר.