עכשיו שנכנסנו לשנה חדשה והחגים עברו, אנו חוזרים ל”עסקים כרגיל”. כשאנחנו מתקדמים הלאה, אנו עלולים לשכוח את העבר. חז”ל אומרים לנו, שלומדים מהפסוק בדברים לב:ז – “זכור ימות עולם”, כמה חשובה הכרת ההיסטוריה. רש”י מסביר שאנחנו צריכים לזכור “דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם וכו'”, שזה יעזור לנו להישאר בדרך הישר והטוב.

ברצוני להחיל רעיון זה על מצב הנפש שלנו בתקופה זו של השנה. הרעננות של השנה החדשה קוראת לנו להביט קדימה, ולא אחורה אל הטעויות שעשינו. זה אכן מבחן לבדוק אם אנחנו באמת “חכמים” או רק “חכמים בלילה”. אחד מהדברים שמרשימים אותי לאורך השנים הוא שאנשים נוטים לחזור על אותם טעויות. למען האמת, קראתי פעם במחקר שמעל 80% מהלקוחות הלא מרוצים חוזרים לקנות באותם חנויות שבהם הם לא היו מרוצים. אנו מענישים את עצמנו למרות שיודעים שמה שאנחנו עושים מגוחך לחלוטין. באמת כל כך קשה לנו לשנות! כיצד ניתן להתגבר על הנטייה לחזור לשגרה זו?

דוגמה קלאסית לזה הוא שאנשים רבים מקבלים על עצמם החלטה לשנה החדשה “לעבור על הסדרה” שנים מקרא ואחד תרגום. מהתחלה זו משימה לא קלה, שכן בראשית היא פרשה ארוכה. ויש שנים ששמחת תורה נופלת ביום חמישי, שנותר רק יום או יומיים לעבור על כל הפרשה. ולמי שהוא חרוץ ביותר ומוסיף גם את פירוש רש”י, זה באמת מאמץ מאתגר (במיוחד אם זה הפעם הראשון שיעשה זאת).

כשאנחנו מתחילים את השנה החדשה עם שמחת חג הסוכות מאחורינו, אני רוצה להציע את הרעיון הבא: אני בטוח שלכולם היה רגע אחד במהלך חג הסוכות שהם הרגישו שמחה אמיתית. יתכן שזה היה במהלך התפילות, שמיעת דברי תורה מרעננים, שירים בסעודות החג או נטילת לולב ואתרוג. אם נצליח להיזכר בשמחה הזו, אנחנו יכולים לשאוב ממנה השראה לעתיד.

אחד מחברי הקהילה שלנו נתן לי השראה השבוע במנהג שהוא לקח על עצמו כדי “להציל את הרגע”. הוא אמר לי כמה הוא התעורר מקטע בשמונת עשרה של יום כיפור, משמעותו אליו, ואיך זה הרים אותו בשאר התפילות שלו. מיד אחרי יום כיפור הוא כתב במחזור שלו את המחשבה ואת התאריך כדי שבשנה הבאה הוא שוב יקבל התעוררות.

שנזכה גם למצוא דרך “לתפוס את הרגע” של זמן שמחתינו, כדי להמשיך לשמח אותנו בעבודת ה’ שלנו, שכן נראה שלאילו שנשארים עם אושרם יש את המצב רוח והכוח להתקדם וגם יש להם את השכל שלא לחזור על אותן טעויות כמו בשנים שחלפו.