למען הטוב

לפעמים, אנחנו מבליטים את ההבדלים בין מגזרים שונים ותרבויות שונות על מנת להבין את השונה מאיתנו. ולפעמים, היה שלא לחפש הבדלים ולא לפלג קבוצה שהאחידות בה רבה.

נקח לדוגמא, משפחה שכל ילדיה בעלי קול ערב ונעים. אם היינו שואלים את אבי המשפחה – ”לאיזה מילדיך הקול הכי ערב?“ הוא היה מתחמק מתשובה כדי לא ליצור רגשות של חוסר תמיכה או נחיתות אצל הילדים אותם לא בחר. אבל לפעמים, אפילו אם המחיר יהיה כבד, כדאי להורה לעשות את ההבחנה הזו, ולבחור בין ילדיו.

לפעמים, מנהיג נבחר מסיבה פשוטה – מישהו חייב לקחת את המושכות. אין במנהיג הזה שום תכונה המאצילה לו יותר כשרונות מעמיתיו. דוגמא לכך היא הסגנון תעופה של ציפורים נודדות. הציפור ה”מנהיגה” עפה בראש ה״V״. אין לציפור מסויימת זו שום יתרון מחברותיה – ואכן אחרי פרק זמן כל שהוא – היא מתחלפת ומוסרת את תפקידה לציפור אחרת.

אך לפעמים, מנהיג נבחר באופן מכוון, מפני שהוא בעל תכונות מסויימות- כגון חזון או כשרון מנהיגות אחר.

קרח שיער שבחירתו של משה רבינו למנהיג העם היתה מהסוג הראשון – אקראית. הרי “כל העדה קדושים” ואין באמת סיבה מהותית להעדיף אחד על גבי האחר. ואם כך, אין מניעה של חלופות בתפקידים. מבחינתו, קרח היה ציפור שרצתה את תורה לעוף בראש ה ” V “. אמנם, ידוע שמשה רבינו לא נבחר באקראי אלא בגלל היותו ניחון בתכונות הנצרכות לתפקיד. ולכן, על אף שהעדפת בן אחד על גבי שאר הבנים עלולה לגרום לכל מיני רגשות לא נעימים בבית. לפעמים הדבר נחוץ – כגון כאן.

ביום השני לבריאה, ה’ חילק בין המים העליונים והמים התחתונים. מפעולה זו, צמחה תוצאה בלתי נמנעת של מחלוקת. המדרש [בראשית רבה ד:ו] מבאר שלכן לא אמר ה’ “כי טוב” על היום השני – מאחר וביום הזה נבראה מחלוקת. וחלוקה,  נחוצה והכרחית ככל שתהיה – לא יכולה להיות “טוב”.

ולעניננו: כשאנחנו שוקלים אם להבליט את השוני בינינו לבין קבוצה אחרת או שמא למצוא את המכנה המשותף, נבין את המחיר שמשלמים בעבור חלוקה (אפילו חלוקה מוצדקת) – סילוק ה”טוב”.