“…וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ” (ויקרא כו:ד)
ועץ השדה. הֵן אִילָנֵי סְרָק, וַעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת (ספרא):

כיום, אנשי רפואה, עם כל מיני סטטיסטיקות, תמיד מתארים למה אנחנו יכולים לצפות ולמה יש לנו זכות לצפות מהילדים שלנו, מעצמנו ומחברינו. הם מפרטים שפע של מוגבלויות שניתן להראות עם כל מיני טבלאות. עם זאת, אחרים מתנגדים ואומרים שלפני שהיו לנו תוויות כאלה להדביק לכל מיני אנשים ונסיבות, רבים פשוט התעקשו והצליחו, למרות הקשיים שהם נאלצו להתמודד איתם.

למרות שזהו נושא שראוי לחקור, ברצוני לדון בנושא המקביל בעולם הרוחניות. האם יש מגבלה על רמת ההצלחה שאפשר להשיג?

יש סיפורים רבים על אנשים שבאמצעות תפילה, מסירות נפש וכדומה, קיבלו מתנה מה’, שאפשרה להם להגיע מעל לרמת הצלחתם המוטבע. הרב ברוך מרדכי אזרחי הבהיר רש”י בפרשת השבוע, מה שנותן לנו רמה חדשה של הבנה. רש”י אומר לנו שאם נעשה את מה שאנחנו אמורים לעשות, הארץ תתברך עד כדי כך שאפילו אילני סרק, שבדרך כלל אינם נושאים פרי, יתחילו אז בעצם לשאת פרי.

הוא מתבונן, למה שהדבר המופלא הזה יקרה? הוא מצטט את חז”ל, שאומרים שבתחילה כל העצים היו אמורים לשאת פרי, אבל בגלל אירועים מסוימים יש מינים שאינם נושאים פרי. כאשר כלל ישראל ינהגו כראוי בארץ ישראל, הכוח הזה ישוב לעצים הללו. במילים אחרות, אולי העולם הזה, שבעינינו יש מגבלותרבות, אינו באמת כל כך מוגבל?

קראתי פעם שמדענים חלוקים בדעתם לגבי כמות כוח המוח שאדם ממוצע משתמש בו. יש כאלה שאומרים שמשתמשים באחוז קטן יחסית מיכולת המלאה. לפיכך, אנו רואים שיש יכולת בלתי ידועה שניתן לנצל – אם אדם באמת רוצה להשתמש בה. רעיון זה בא לידי ביטוי ברמה בסיסית מאוד בפתגם, “הצורך הוא אם ההמצאה”. כאשר יש צורך, אנשים מסוגלים לעשות מעבר ליכולתם הרגילה, אך כאשר אנשים מרגישים בנוח ואינם בלחץ, הם נוטים פשוט “ללכת עם הזרם”.

ככל שימי ספירת העומר עוברים, עלינו להרגיש יותר דחיפות מדי יום. המטרה שלנו להיות גדולים יותר לקראת מתן תורה, הולכת ומתקרבת. זה אמור לתת לנו מיקוד ויכולת חזקים יותר להשיג את מה שאולי נראה לנו, אפילו רק אתמול, מחוץ להישג ידנו. אם כולנו נעבוד מספיק קשה, נוכל אפילו להגשים את המטרה הסופית שלנו, לחגוג את חג השבועות בירושלים בבית המקדש במהירות בימינו.Look