וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי. (במדבר כא:ט)

בכדי לעצור את המגפה שפקדה את בני ישראל, הם צוו להכין דמות של נחש, להרכיב אותו על עמוד גבוה ולהביט בו במצבי חירום. על פניו, מהלך ניסי שכזה דורש הסבר.

הרמב”ן, בפירושו לענין זה, מבאר לנו דבר חשוב על עולמנו. ישנן חוויות כל כך עוצמתיות שמשאירות רושם פיזי על האדם החווה אותן. למשל, אדם הננשך על ידי בעל חי הנושא כלבת (רח”ל) לאחר שנדבק בנגיף, אומר הרמב”ן, שבמי-הרגליים שלו ייראו דמויות של כלבים קטנים. אם היינו סופגים את מי-הרגליים במטלית לא היינו מוצאים שום זכר לצורות הכלבים, אבל אם סוחטים שוב את המטלית לתוך כלי, יחזרו הצורות של הכלבים הקטנים למראה מי-הרגליים. תהליך מוזר זה ניתן להבנה אם נזכור שהשפעתן של חוויות על האדם לפעמים מחוללות שינוי פיזי, ובמקרה של הנדבק בכלבת, במי-הרגליים שלו.

לאור כך ניתן להבין את “תרופתו” של נחש הנחושת. חווית ההסתכלות ושעבוד עצמי לבורא עולם, מחוללת שינוי פיזי בנפגע, והוא נרפא. כמאמר חז”ל [משנה מסכת ראש השנה פרק ג]

וכי נחש ממית, או נחש מחיה. אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו, היו נמוקים.

בזמננו, הערך של תמונות וצילומים הולך ומצטמצם. כמות התמונות המצולמות עולה, לעומת כמות התמונות הנצפות לאחר מכן, או המודפסות, קל וחומר ממוסגרות, יורד ושואף לכמעט אפס. היו תקופות, שצילום היה מעשה שדרש חשיבה רבה. התמונה היתה משמשת כזכרון לאירוע כל שהוא, והיו מביטים בה כדי להזכר בחוויה ולהתחבר שוב לרגשות שהתעוררו מהמצולם. לתמונה שכזו יש ערך. כיום, מסתפקים בעובדה שהתמונות נמצאות במחשב, ללא הדפסה וללא מסגור. אמנם הסתפקות שכזאת אכן מעידה שהתמונה קיימת, אבל בוודאי אינה עושה את המתבקש ממנה. כלומר, אינה מעוררת זכרונות או מחברת לרגשות שעורר המאורע המצולם כלל.

במדבר, כלל ישראל היו מודעים לכוחו העצום של הקב”ה, אבל לא קבעו לעצמם זמן או אפשרות להרהר בדבר או לעבוד על הקשר ביניהם ובין בוראם. המבט אל הנחש היה העוגן שחידד את הנקודה הזו וגרם לבני ישראל לחוות שוב את הקשר הרגשי עם הקב”ה ולחזור אליו בלב שלם. המעבר בין הידיעה בלבד לבין הקשר הרגשי היא נקודה שתמיד דורשת חיזוק ושיפור. במחשב שלנו אולי טמון הידע (כדוגמת התמונות הנשמרות), אבל האם הוא גם טמון בנו ? ואיך מוציאים אותו ?

האם התמונה מתבררת?