מודה על העבר ומבקש על העתיד

” וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה” (דְּבָרִים  כו:ב)

חז”ל אומרים שכאשר השכירים היו רואים אנשים נוסעים לירושלים עם ביכוריהם, הם היו מפסיקים את עבודתם כדי לכבד את אלו שמביאים ביכורים לירושלים. האלשיך שואל, מה כל כך מיוחד במצווה זו, שמחייבת את העובדים להפסיק מחובותיהם כלפי מעסיקהם, לכבד את מקיימי מצווה זו? בגמרא ברכות כתוב שחז”ל לא נתנו לעובדים לגמור את כל ברכת המזון או התפילה, כדי לא לגרום הפסד למעסיקים שלהם! בקיצור, הוא מסביר שמושג הכרת הטוב הוא כה חשוב, עד כי נדרשת הפסקה מהעבודה.

למעשה, המדרש רבה על בראשית (א, ד) אומר כי בזכותם של שלושה דברים נברא העולם, ואחד מהם הוא ביכורים. המדרש מציין גם כי ביכורים מכונים “ראשית” – בדיוק כמו במילה הראשונה של התורה “בראשית”.

ברצוני לבחון את הרעיון של ביכורים כ”ראשית”. שמעתי פעם מישהו מעיר שהפירות הראשונים של העונה הם לא הכי עסיסיים. במקום זאת, פירות באמצע העונה הם אלה שבאמת מעוררים תיאבון. אז מדוע אנו נותנים את הפרות הראשונים לה’?! במקום זאת היינו צריכים לחכות עד אמצע העונה ולתת את הפירות הטעימים ביותר לה’? התשובה שניתנה הייתה שלא משנה כמה הם טעימים, הפירות הראשונים מתוקים למי שנטעם וקצרם, שכן הם מראים את הצלחת מאמציו. פירות הראשונים במיוחד –אלה שמראים מי באמת הצליח – חייבים להיות אלו שעליהם אנו מודים באומרנו “רק בעזרת ה’ הצלחנו.”

עובד חייב להיות מכיר טוב למעביד. למה זה ככה? הלא גם המעסיק צריך להכיר טוב לעובד, כי העבודה שלו גורם לעסק שלו להצליח!? למען האמת נראה לי ששני הצדדים צריכים אלמנט של הכרת הטוב, אבל המעסיק בסופו של דבר הוא זה שמעניק לעובד את מזונותיו. לכן, החובה להכרת הטוב בולטת יותר על העובד.

ברצוני להציע את הרעיון שכאשר עובד, העומד בצד הדרך, רואה שאפילו העשיר מביא באופן אישי את ביכוריו לירושלים בליווי שירים, ריקודים, ואמירת שבחים לה’, הוא יחדיר לו את ההבנה שגם הוא צריך להכיר טוב גם להקב”ה וגם את מעסיקו, שהוא מספק לו מזונותיו.

לכן נראה לי שלתת לעובדים ללכת לטקס הביכורים זו היא השקעה עסקית – שעל ידי מתן הפסקה זו מהעבודה שלהם, תהיה להם היכולת לחשוב על חובתם כלפי המעסיק שלהם, והעובדים יעבדו לאחר מכן עם יותר אנרגיה והתלהבות. כאשר נערכים החישובים הכספיים, נראה כי דווקא מצווה זו אינה עולה למעסיק כלום, אלא מעודדת את עובדיו לעבוד טוב יותר, שיקזז את הההפסד מהביטול בזמן ההפסקה.

ככל שמתקרבת השנה החדשה, אנו מלאים בדאגות רבות: מצבנו הכלכלי, הבריאותי, והרגשי. עם זאת, עלינו לנצל את התקופה הזאת כדי להתכונן להתחנן להקב”ה שיברך אותנו בשנה טובה ומוצלחת. אני חושב שהפרשה הזו – שתמיד קודמת לראש השנה – היא כאן כדי לגרום לנו לעצור ולחשוב אם אי פעם אמרנו “תודה!” לה’ שהביא אותנו לנקודה זו. יש כל כך הרבה אנשים שהיו עמנו בראש השנה שעבר שאינם היום. כל כך הרבה שמחות שחגגנו. אנו מחויבים לומר “תודה” לה’ על מה שהוא נתן לנו בעבר, ואז אנו יכולים לבקש את עזרתו לעתיד.

חז”ל מספרים לנו שכאשר ה’ ישמע אותנו אומרים “תודה” עם הביכורים שלנו ביד, הוא מבטיח לנו שבשנה הבאה גם נצליח ונודה שוב. עלינו לומר את ה”תודה” שלנו בלב שלם ובשמחה, ובעז”ה זה יעזור לנו לזכות בכתיבה וחתימה טובה!