וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃ (בראשית לז:כו)

לעתים קרובות אנשים עושים דברים שלאחר מכן הם מטייחים כדי שלא יאשימו אותם. הרבי מקוצק אומר שהאחים שאלו: “האם זה נכון להרוג את יוסף אם אנחנו מרגישים שנצטרך להסתיר את זה?” המשמעות היא שאם אדם עושה את הדבר הנכון, אין לו מה להתבייש.

עשרת האחים – שבטי קה – כבית דין, הגיעו למסקנה ברורה שיוסף ראוי לעונש מוות. ובכל זאת אנו רואים פעם אחר פעם שהאחים לא היו בטוחים אם הם עשו את הדבר הנכון או לא. זה נראה קצת מוזר, כי אם אי פעם היה בית דין של תלמידי חכמים, זה היה זה! אז מה היו הספקות שלהם?

כשחזר ראובן לבור וראה שיוסף איננו, קרע את בגדיו. רש”י מסביר “עָסוּק הָיָה בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, עַל שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו (בראשית רבה פד,יט)”. נראה כי יש משהו משותף לשני העניינים.

ראיתי הסבר מדהים. אדם יכול לדעת שהוא יזכה במשפטו בבית הדין כי ההלכה כמוהו, אבל זה לא בהכרח יתקן את הבעיה העיקרית. בית דין הוא מוסד חשוב, אבל, גם אם אנחנו יודעים איך ייצא פסק הדין, האם באמת השגנו את המטרה הסופית שלנו? במקרים אלו, עלינו לדרוש עצה מדעת תורה כדי לברר מהי הגישה הנכונה.

ראובן השתמש בשיקול דעתו והגיע למסקנה שיש להזיז את מיטת אביו. האם הוא צדק או טעה? אביו ייסר את ראובן בפרשת ויחי, אבל זה היה בגלל הפזיזות שלו, ולא בגלל שהוא טעה. מכאן משתמע שאולי ראובן צדק במה שעשה, אבל עדיין לא היה ראוי להשתמש בגישה זו.

כך גם כשבא ראובן לבור וראה שיוסף נעדר, אמר: “אולי היינו צריכים להתייעץ עם יעקב אבינו?” בדומה להזזת המיטה, זהו גם מקרה שבו מה שנעשה אולי היה נכון לפי שורת הדין, אבל הגישה היתה שגויה.

מצד שני, לפעמים אנחנו מוצאים שההפך הוא הנכון. בפרשת השבוע שעבר החריבו שמעון ולוי את העיר שכם מבלי להתיעץ מראש עם אביהם יעקב. יעקב גער בהם והם נתנו תשובה קצרה שכנראה פייסה את יעקב. המשמעות היא שהם עשו את הדבר הנכון, בעוד שאם הם היו מבקשים עצה קודם, לא היו עושים את הדבר נכון! נראה לי שאנחנו צריכים איזשהו כלל כדי לקבוע מתי עלינו “לעשות מרצוננו מבלי לבקש עצה” ומתי עלינו “לבקש עצה לפני שנעשה”.

לפני שנים רבות הייתה שאלה מורכבת שלגביה הרגשתי שיש לפסוק לקולא, על סמך שלושה מקרים שונים שדנו בהם גדולי הדור, כאשר בכל אחד מהם היה גדול שקבע שיש להקל. הצגתי את זה לרב גדול בירושלים, והצעתי שכיוון שיש שלוש דעות שונות לקולא, כל אחת מרב גדול, זו צריכה להיות סיבה מספקת להקל. הוא חייך ואמר, “ואם לדעתך היה נכון להחמיר, האם העובדה ששלושה רבנים אחרים היו מחמירים בשלושה מקרים שונים תהיה סיבה מספקת להחמיר כאן?” הוא נתן לי לחשוב על זה.

בקיצור, הרבה פעמים הנטיות האישיות שלנו מפריעות לנו להחליט באופן אובייקטיבי. במצבים אלו, עלינו לקבל הדרכה. אני לא מתכוון לאבותינו הקדושים, אלא לנו כנקודה להרהר בצמיחה שלנו. אכן, לפעמים התגובה הרגשית נכונה, כפי שאנו רואים בסיפור של חנוכה, ששם יצאו המכבים למלחמה בידיעה שהם עלולים להפסיד, אך מתוך הבנה שהם צריכים להאבק למען ה’.

יהי רצון שבחנוכה זה נזכה לבהירות המחשבה כדי לקבל את ההחלטות הטובות שיביאו אותנו למעשים הנכונים עם הכוונות המתאימות.