“… אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה…אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת־פַּרְעֹה” (בראשית מא:כה, מא:כח)

הרב שלמה קלוגר מציין שבאופן טבעי אנשים רוצים להיות הראשונים לספר על חדשות טובות, אבל פחות כשהחדשות רעות – גם אם יש צורך להעביר את המידע. אנו רואים מושג זה בפרשת השבוע כאשר יוסף פותר את חלומות פרעה, ומודיע לו שיהיה טוב (7 שנות שובע) ורע (7 שנות רעב). כשיוסף מדבר על שנות השובע, הוא אומר “הגיד לפרעה… “, אבל כשיוסף מדבר על שנות הרעב, הוא אומר “הראה את לפרעה…”. להראות את פרעה זה פחות ישיר מאשר להגיד לו במפורש.

יש לזה קווי דמיון גם בסיפור חנוכה. כשהיוונים חיללו את בית המקדש בירושלים, חז”ל מתארים זאת בבניין נפעל – “בבית המקדש לא היתה עבודה במשך שלוש שנים לפני מרד החשמאונים”. אבל כאשר מתתיהו ובניו ניהלו מלחמה, חז”ל מתארים את המעשים שהם עשו בבניין פעיל, המייצג את גבורתם, בעמדם על מה שהם הרגישו לנכון.

גם הרב יצחק אייזיק שר רומז על רעיון דומה, שכאשר משהו חיובי קורה, אנחנו עושים מזה עניין גדול, אבל כשמשהו שלילי קורה לא מדברים עליו, ומנסים לשכוח ממנו.

זה נכון לגבי דיון בבשורות רעות. עם זאת, אני מאמין שפעמים רבות עלינו להתמודד חזיתית עם הרגעים השליליים שלנו בעבודת ה’ שלנו, לעשות כל מה שצריכים כדי ללמוד מהבעיות הללו. זה לא רק בגלל שאם מתעלמים מהם, לעתים קרובות הם רק מחמירים, אלא שהם גם הזדמנות להשתפר.

פעמים רבות, עשינו משהו לא בסדר או אפילו שיכולנו לעשות טוב יותר. נוכל להרוויח הרבה אם נתייחס להתרחשויות הללו ולא ננסה רק לטאטא אותן מתחת לשטיח. למשל, לאחר שאדם אכל וברך על המזון, הוא חושב לעצמו: “לא ממש ברכתי בכוונה!” מה צריך לעשות עם ההבנה הזו? לימדו אותי הרבנים שלי שצריך להשתמש במצב כזה כדי לגדול. לדוגמה, אדם יכול ליצור תוכנית שבה הוא מתחייב לברך ברכת המזון בשלוש הפעמים הבאות עם כוונה, ואם הוא נכשל, ייגרם לו סוג כלשהו של השלכה (למשל תשלום כספי לצדקה, או התחייבות ללמוד פרק זמן מסוים, או לומר תהילים וכו’). כשאדם לוקח את זה על עצמו, לא רק שהוא משפר את עצמו, הוא יגלה שכשזה מגיע לפעם הרביעית שהוא מברך, הוא יעשה זאת באופן טבעי עם יותר כוונה!

אחד מחברי הקהילה סיפר לי על סבו שנפטר בחנוכה. כשדיברתי על נושא ההספד בהלווייתו בחנוכה (בדרך כלל אסור אלא במקרים מסוימים), הוא תיאר את צדקתו של סבו: אם סבו התפלל אי ​​פעם בלי כוונה, הוא ‘העניש’ את עצמו. על ידי שהייה בבית הכנסת 20 דקות נוספות כדי ללמוד. הנכד אמר לי שזה החזיק את סבא שלו בדרך הישרה של להתפלל עם כוונה כמעט כל הזמן.

הבה גם אנחנו נשתמש במצבים השליליים הללו כאבני דרך בתהליך הצמיחה שלנו.