״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן… ״ (ויקרא כג:מ)

חז”ל (מדרש תנחומא אמור:כג) אומרים “וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון? אלא ראשון הוא לחשבון עונות”. אנשים עסוקים בין יום כיפור לסוכות בעשיית מצוות, ולכן לא עוברים עברות במהלך אותה תקופה של ארבעה ימים. זו אמנם מחשבה מרוממת, אבל היא נראית די בעייתית – האם זה בעצם נכון שאף אחד לא חוטא בין יום כיפור לסוכות? אפשר באמת לקוות שכן, אבל זה לא נראה מציאותי. אז מה כוונת חז”ל כאן?

הגמרא אומרת (שבת ל”ה, א) “א”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה”. פעם שמעתי את אבי מסביר, “יש אנשים שהם חוטאים, ויש אחרים שאינם רוצים לחטוא – ואפילו הם מנסים לעשות טוב! עם זאת, לפעמים הם עלולים פשוט ליפול לחטא”. כשאנו מדברים על אותם אנשים, אל לנו לראות אותם כחוטאים, אלא כיהודים ישרים שטעו.

ידוע שאחרי שאדם מת יש דין וחשבון. הגאון מווילנא מסביר ש”דין” מתייחס למה שעשה רע בפועל, ו”חשבון” מתייחס למה שהיה צריך לעשות בזמן שחטא.

עם זה נוכל לענות על השאלה שלנו. חז”ל לא אומרים שאף אחד לא חוטא בין יום כיפור לסוכות. אבל אחרי יום הכיפורים כולנו קיבלנו על עצמנו שנהיה צדיקים. לא רק זה, אלא שהמחשבות שלנו עברו לתחום הרוחניות, ככל שאנו מעורבים בהכנות לסוכות. סדר היום שלנו מורכב רק מתורה ומצוות. זה לא אומר שלא נטעה ולא נחטא. אולם, אם חטאנו, חטא זה היה ללא “חשבון”, שכן היינו שקועים בעיסוקים רוחניים. למרבה הצער, כאשר חג הסוכות מתחיל לאחר תקופה זו בת ארבעה ימים, ואנו חוזרים לשגרה שלנו, סדרי העדיפויות שלנו נוטים לרדת לאחור, וה”חשבונות” שאנו עושים בחיינו עלולות להיות נגועים בחטא.

אנו נמצאים כעת בתקופת השנה שבה אנו סופרים כל יום, מעריכים את עצמנו, ומתכוננים לקבלת התורה. למרות שעברנו את חג הפסח, וחג השבועות עדיין לא קרוב, יש לנו גדר ביטחון כדי לוודא שגם אם נחטא, זה לא מתוכנן מראש, שכן מחשבותינו מעורבות בהכנות לקבל את התורה. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי לימוד פרק ממסכת אבות מדי שבוע בין פסח לשבועות. גם יש אנשים שלומדים כל יום אחת מ-48 הדרכים לקניין תורה. כך או כך, כולנו אמורים להשתמש בפרק הזמן הזה לצמיחה עצמית.

יהי רצון שה”חשבון הנפש” המתמשך הזה יעניק לנו את היכולת לקבל את התורה בחג השבועות בטהרה ובכבוד עם השלמת “חשבון” ספירת העומר שלנו.