הגישה הנכונה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם׃ (שמות כא:א)

בפרשת בשלח יש התייחסות למצוות שניתנו לבני ישראל במרה, כולל המצווה לדון תביעות כספיות בבית דין (‘דינים’). כאן, מיד לאחר קבלת התורה, לכאורה המצווה הראשונה של פרשת משפטים היא אותה מצווה. מה ההבדל בין דינים במרה למשפטים בפרשת השבוע?

הרב זלמן סורוצקין, אב”ד סלוצק, מסביר כי ‘דינים’ מתייחס לחוקים אזרחיים שבאים כדי לצמצם מחלוקות ולשמור על סדר בין אנשים. דומה למצוות ‘דינים’ שניתנה לבני נח. אולם ‘משפטים’ הם שונים. חז”ל אומרים לנו שכשם שעשרת הדברות ניתנו בסיני לבני ישראל, כך גם כל ההלכות הללו ניתנות על ידי ה’, ויש להן היבטים מיוחדים שאינם מובנים במונחים רגילים. לדוגמה, רוב האנשים לא יוכלו להבין מדוע חייבים משום אש אבל פטורים על טמון באש.

הרב סורוצקין שואל שאלה נוספת, “מדוע, מכל המצוות הכתובות בפרשת השבוע, מצוות עבד עברי היא הראשונה?”

הוא עונה על סמך ההיסטוריה המודרנית. מי שזוכר את עליית הקומוניזם, יודע שזו הייתה אמורה להיות החברה המושלמת עבור העובדים הרגילים – כולם יעבדו שווה בשווה, וכל העושר יתחלק שווה בשווה. הכל נשמע טוב עד שהגיע הזמן לממש את זה. אלה שהוכנסו להנהגה ניצלו את כוחם, לקחו את העושר לעצמם, בעוד הם דיכאו את הפרולטריון – השכירים הטיפוסיים. אפשר היה לחשוב שמי שמתיימר להיות לוחם בעד חירות המדוכאים, ידאג במיוחד לרווחת הזולת . עם זאת, מה שקרה היה בדיוק הפוך. המדוכאים הפכו למדכאים של בעלי מעמד נמוך מהם. איך זה יכול לקרות?

התשובה היא שהתנהגות זו היא טבע האדם. לאחר יציאתו ממצרים, כלל ישראל היה באותו מצב בדיוק. עברנו מעם משועבד לאומה שבה יכלו אפילו לקנות עבד עברי. לכן, הדבר הראשון שהיה צריך להטמיע בהם היה לא ליפול לתוך הלך הרוח הטבעי של עבד שהפך לאדון, שמתעלל בעבדים שלו. התורה כתבה זאת כמצווה ראשונה של פרשת משפטים כדי להדגיש את חשיבות ההתגברות על נטיותינו הטבעיות בהתמודדות עם רעינו. התפקיד שלנו הוא לקיים את מצוות ה’ כי הוא ציווה אותן, ולא כי הן הגיוניות או מרגישות נכונות. למשל, על פי ההלכה, אם לאדון יש רק כרית אחת, עליו לתת אותה לעבד העברי שלו ולא לשמור אותה לעצמו! התגברות על הנטיות הטבעיות שלנו היא לא רק בענייני עבד עברי, אלא זו הדרך שבה אנחנו אמורים לגשת לכל התורה.

לדעתי, מצווה ראשונה זו קובעת את נימת האופן בו אנו אמורים לגשת לכל לימודנו. מי שזכה ללמוד בישיבה, קלט שיש גישה תורנית לחשיבה ולעיבוד מידע. עלינו לגשת לכל חשיבה ולכל מצווה, לא מתוך התחושות שלנו מה נכון, אלא דרך חשיבה תורנית כדי להגיע למסקנות הנכונות.

שנזכה ללמוד כראוי ולהגיע למסקנות שה’ קבע עבורנו.