מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ ה’ אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ויקרא יט:לו)

תמיד הטריד אותי שהתורה מחלקת את מה שהיינו מכנים בדרך כלל “גניבה” לכמה איסורים שונים. יש את הגזלן (זה שגונב בעזות) והגנב (שגונב בחשאי); יש כאלה שלווים כסף ובמזיד לא מחזירים אותו; ובפרשת השבוע מדובר על אלו שבכוונה משתמשים במשקלים ומידות לא מדויקות. מדוע סוג זה של גניבה מוזכר כקטגוריה נפרדת, שכן נראה שזו רק דרך מתוחכמת לגנוב כמויות קטנות בתדירות?

הכרתי אדם שתמיד היה נראה כמצליח יותר מהמתחרים שלו, למרות שכולם בעצם התעסקו באותו סוג של מסחר. כשנשאל איך הוא מצליח יותר מהשאר, הוא ענה, “הייתי לוקח כמויות של סחורה בלי לשלם מראש, ובגלל שקניתי בכמויות היו מוכנים לתת לי את הסחורה בהקפה. אבל אף פעם לא שילמתי בזמן וכשהיצרן היה בא אחרי כדי להסדיר את החוב, הייתי משלם אולי 80 אחוז ממנו – למעשה הנחה של 20%. כל זה נתן לי יתרון על פני כל המתחרים שלי והעסק שלי פרח”.

איך היינו קוראים לזה? חשוב מכך, ברור שזו רמאות, אז זה משנה איך נקרא לזה?

הנציב מסביר את הצמידות של איסור עבודת המולך לאיסור משקלים לא מדויקים ואיסורי ערווה. הוא מביא לתשומת לבנו את העובדה שאנשים גונבים מסיבות שונות. אחד רואה דבר שיש לחברו וחומד בו עד כדי כך שהוא יגנוב אותו. הסיבה שהוא גונב היא לא בגלל שחסר לו כסף, אלא בגלל שלמישהו אחר יש דבר שהוא רוצה. יש אנשים שהם קלפטומניים, והם גונבים רק בשביל ההתרגשות והאתגר.

מה לגבי מי שגונב על ידי משקלים כוזבים? הנצי”ב מספר לנו שהחטא שלו נובע מחוסר אמונה ובטחון שה’ יכול לתת לו מספיק פרנסה. הוא מתקשה להאמין שבאמצעות מאמץ כנה בעבודתו ה’ יכול לתת לו את ההצלחה שהוא מחפש. לא חסר לו אמונה וביטחון בכל הנוגע לדברים הגדולים בחייו. אבל בדברים הקטנים, הוא חושב שעליו להפחית את המשקולות שלו כדי להגיע ליציבות הכספית שהוא רוצה.

באמת אומר בית הלוי שיש גנבים שיתפללו לה’ להצלחתם. (היה פעם גנב מצליח שפתאום מצא את עצמו נתפס בכל פעם שהוא ניסה לגנוב. הוא אמר להוריו שהוא לא מבין מה לא בסדר ב”עסק” שלו, והוריו הציעו לו, “אולי כדאי לבדוק את המזוזות שלך?”)

מסופר על הרבי מקוצק שראה אדם בורח מבית הכנסת לפני תום הקדיש האחרון, לוקח את העגלה שלו וממהר לשוק. הרבי שאל אותו “לאן אתה הולך?” וענה האיש: “לעשות פרנסה”. על כך ענה הרבי “איך אתה יודע שאתה רץ לפרנסה שלך? אולי הפרנסה שלך בכיוון השני ובעצם אתה בורח ממנה?!”

לפעמים אנו עלולים להיות רפויים במילוי חובותינו הרוחניות על ידי קיצוץ זמן מתפילה, לימוד תורה או חסד, כדי לטפל ב”עסקים חשובים”. זהו למעשה אותו פגם שממנו סובל האיש אשר מפחית במשקלים ומדות שלו.

כשפסח מאחורינו ואנו מרגישים ספוגים אמונה ובטחון בגלל כל הניסים הגלויים שה’ הראה לנו, אולי כדאי שננסה להחדיר לעצמנו את האמונה שה’ מנהל את העולם, אפילו בדברים הקטנים שהם בשגרת היום יומי.