וַיְדַבֵּ֨ר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר” (במדבר א:א)

“בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וּבְאֶחָד בְּאִייָר מְנָאָם” (רש”י שם)

אנשים בדרך כלל מודעים שיש נושא של חינוך ילדים, ושיש גיל שממנו מתאים לחנך אותם. באופן הגיוני, כל מה שנעשה לפני גיל זה לא ייחשב כחינוך כי הילד עדיין לא מוכן. זה סוגיה שצריך הבנה “הלכתית”, אבל אני רוצה לדבר על צד אחר של הנושא.

קיים מנהג נפוץ שבנים מתחילים להניח תפילין בדיוק חודש לפני הבר מצווה. אבל למה לא להתחיל לפני כן? האם זה בגלל שהילד עוד לא הגיע לגיל חינוך? מהגדרת חז”ל מתי מתחיל גיל החינוך, נראה שיש לחייב נער בהנחת תפילין בכל יום, אפילו לפני שמלאו לו 12 שנים ו-11 חודשים. מדוע זה לא נהוג, נשאיר לדיון אחר. מה שהייתי רוצה להתמקד בו הוא המשמעות של פרק זמן זה של חודש.

הגמרא בבבא בתרא מלמדת אותנו שכדי שתושב חדש ייחשב כאזרח קבוע בעיר מול הלכות מסוימות, הוא חייב להתגורר בה חודש שלם. אני מאמין שזה נותן לנו פתח להבנת המושג “חודש”. זהו קטע זמן ארוך מספיק כדי לתת רמה מסוימת של קביעות. דוגמה נוספת לכך היא שמי שלא ביקר בכותל במשך תקופה של חודש או יותר חייב לקרוע קריעה בביקור הבא. אבל אם עבר פחות מחודש מהפעם האחרונה, נחשב כאילו הוא עדיין בהשפעת הביקור הקודם, ואינו חייב לקרוע את בגדיו.

זה אינו עניין רק לתפיסות של אחרים על האדם, אלא להבנתו של האדם על עצמו. ראיתי שאלה שנשאלה לגבי מפקד בני ישראל בראשית פרשתנו. אם ספירת בני ישראל נעשתה כתוצאה משיכון השכינה ביניהם (עם הקמת המשכן), אז מדוע לא התקיים המפקד אלא רק 30 יום אחרי? היו צריכים לספור אותם בראשון בניסן במקום בראשון באייר? ההסבר שראיתי מבוסס על הרעיון שהזכרנו לעיל. אין זה מספיק שהשכינה תנוח בקרבנו ליום או לשבוע בלבד, כי זה לא בהכרח יעשה רושם מתמשך. אולם לאחר שהשכינה נחה עלינו במשך חודש שלם, היא הפכה לחלק מאיתנו, ובכך אפשרה לספור אותנו בשל רמתנו הגבוהה יותר. לפיכך, ה’ חיכה חודש עד שספר אותנו.

אני רוצה להשתמש בעקרון זה גם לגבי ספירת העומר. המושג שהזכרנו למעלה יעיל אפילו כשהאדם לא שם לב. רק עצם העקביות, לעשות משהו יום אחר יום, משפיעה על האדם עד כדי כך שהשכינה יכולה לנוח עליו באופן קבוע יותר. אין ספק, כאשר אנו סופרים לקראת קבלת התורה, אנו מצהירים על המודעות שלנו שאנו מתכוננים לקבלה התורה. לספירת העומר יש השפעה עמוקה עלינו. גם אלו שעד עכשיו לא התכוננו במודעות לחג השבועות בספירת העומר (ואף על פי שעברנו 30 יום), בכל זאת ככל שסופרים את העומר, כך גדלה הציפייה שלנו בחיינו, ולחג השבועות תהיה השפעה גדולה יותר עלינו.

שנזכה לחגוג את חג השבועות הזה עם השראת השכינה בבית המקדש בירושלים הבנויה.