עדיף לברוח מלהתווכח

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (אבות ה:יז)

אולי אחד הנושאים המדוברים ביותר בפרשת השבוע הוא הנזק שנגרם על ידי מחלוקת. אני רוצה להתמקד בזה מנקודת מבט הלכתית והשקפית.

מה המשמעות של התורה שלא נהיה כמו “קרח ועדתו”. שלא להיות כמו קרח זה מובן. אבל מה מלמדת אותנו התורה בכך שהיא אומרת לנו שלא להיות כמו עדתו?

הדברי מלכיאל (ג:עג) עונה עם תובנה כיצד מתפתחת מחלוקת. שמתי לב שבתקופת הסגרות הממשלתיות של הקורונה, היו הרבה שחקני ספורט שהתקשו לשחק בלי שאוהדים יעודדו אותם – או יקשו עליהם בוז. בלי הצהלה הזו שהגיעה מהצופים, הדם לא זרם בוורידים שלהם כמו בדרך כלל במהלך משחק. כך גם, כשיש חילוקי דעות, זה לא בהכרח הופך למחלוקת בלי שהמשקיפים נוקטים צד, מה שמוסיף שמן למדורה והופך את הדליקה לגדולה עוד יותר. על סמך זה מלמד אותנו הדברי מלכיאל שלא רק שיש איסור לריב עם אחרים, אלא גם אסור לקחת צד במחלוקת. וזהו כוונת התורה שאסור להיות גם כמו קרח, ואפילו כעדתו.

מושג זה מתעלה על חיינו עד כדי כך שיש שמצביעים על משהו מוזר: כשקרח ועדתו נבלעו באדמה, גם הנשים והילדים נספו איתם. נשאלת השאלה מדוע גם הם נענשו? הלא הם לא חטאו בכלל?

הרב יעקב יצחק רודרמן מסביר שמי שמסית ויכוח זה לא רק חטא בפני עצמו, אלא זה מראה על אורח חייו. מי שגדל באווירה כזו לא רואה פסול להיות וכחני ולכן יוביל אורח חיים מושחת. זה דומה לבן סורר ומורה, שבחר בדרך שסופה שחיתות ולכן הוא מומת לפני שהוא חוטא – לא בגלל שהוא חטא בעבר, אלא בגלל שהוא בהכרח יחטא בעתיד.

הוא גם מביא רש”י שאומר לנו שאדם שהיה לו תכונה רעה של כעס נדחה מלהיות מלך, לא בגלל החטא שעשה, אלא בגלל חוסר תכונה חשובה, הנחוצה למלכות.

אני רוצה להוסיף משהו ששמעתי פעם, ואחר כך ראיתי שנכתב על ידי הרב זלמן נחמיה גולדברג. כאשר חז”ל מורים לנו שלא להיות מחזיקים במחלוקת – למי הכוונה? על סמך מה שאמרנו עד עכשיו היינו אומרים שזה חל לא רק על יוזם המחלוקת, אלא גם על המשתתפים. אבל הוא מוסיף עוד שלב ואומר שזה כולל אפילו את האיש התמים שמותקף, שכן יש לו גם חובה לדכא את הוויכוח. אנו רואים את הרעיון הזה בפרשת השבוע, כשמשה רבנו, למרות שידע שצדק, עדיין יצא מגדרו כדי לנסות לפייס את דתן ואבירם שכבר יצא להם מוניטין של מסיתים. נראה מחז”ל שאם משה לא היה עושה כן, הוא היה נחשב למחזיק במחלוקת!

אחרי שחשבנו על כל מה שאמרנו עד עכשיו, לדעתי זו עצה טובה להימנע מלהיכנס או להצטרף לוויכוחים כלשהם, אפילו אם אתה בטוח שאתה צודק. הסיבה לכך היא שברגע שמתחיל ויכוח, קשה מאוד לצאת ממנו!