ערך מוסף במס

כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה׃ (שמות כא:לז)

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת. שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וְלֹא נִתְבַּזָּה בוֹ הַגַּנָּב לְנוֹשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁנּוֹשְֹאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בוֹ. (בבא קמא עט:ב – רש”י שם)

שנים תהיתי מדוע בזיון הגנב היא סיבה להוריד את הקנס? אף אחד לא הכריח אותו לגנוב את השה! ברור שאם הוא החליט לגנוב את השה, הוא הרגיש שלמרות הבושה זה כדאי – אולי צריכים לקנוס אותו יותר מפי 4 כי בכל זאת הוא החליט לגנוב!

ראיתי עוד שאלה מהבן יהוידע: אם הסיבה שמורידים את הקנס היא בגלל בושתו כשגנב את הבהמה, האם לא צריכים להוריד את הקנס גם כשהוא גנב בהמה מבלי למכור או לשחוט אותה? ניתן לסכם את תשובת בן יהוידע כך: לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו טוענים שאנו מקיימים מצוות בלב שלם, למרות שאנו ממש לא “שם”. בדברי חז”ל זה נקרא “מצוות אנשים מלומדה”. ולהפך לגבי עבירות, אפילו כשעובדים עבודה זרה בהרגל, אומרים חז”ל “מנהג אבותיהם בידיהם”.

בעל תשובה מרוסיה אמר לי פעם, “אני לא סתם בעל תשובה – אני בעל תשובה רוסי”. שאלתי “מה כל כך מיוחד בבעלי תשובה רוסיים?” הוא ענה, “רוב האנשים בעולם כבר מאמינים במידת מה באלוקים, אז אלו שחוזרים בתשובה רק מגבירים את עוצמת הדת שלהם. ואלו שמתגיירים, פשוט מחליפים אמונים. בעוד שאני הייתי אתאיסט. זה היה שינוי הרבה יותר גדול להפוך למאמין!” עניתי, “לדעתי אתאיסטים רוסים הם “לא מאמינים” באותה מידה שבן אדם רגיל הוא מאמין. שניהם לא ממש חשבו על אמונתם, ורק חוזרים על מה שהחברה קובעת!”

אם שואלים גנב למה הוא גונב, הוא כנראה היה עונה, “אני חייב להתפרנס!” הוא מכשיר את מעשיו מספיק כדי לראות עצמו כאזרח מתפקד בחברה. אז איך נוכל להאשים אותו על כך שלא מכיר שגניבה היא דבר רע?

כשמסתכלים על הגנב הזה, אולי רואים במכירתו או בשחיטה רק את הדרך שבה הוא נפטר מהסחורה כהמשך לגניבה הראשונית שלו. אולם התורה רואה במי שעובר את הצעד הנוסף למכור או לשחוט את הבהמה כחטא נוסף, אם כי קשור לחטא הראשון, כי הגנב החליט במודע לעשות מעשה רע נוסף. בשלב זה, לאחר שמנע את האפשרות לתקן את המצב על ידי החזרת החפץ, נוכל באמת לדרוש ממנו, “לא שמעת בהר סיני לא לגנוב? עכשיו אנחנו רואים שאתה לא עושה את זה רק מתוך הרגל, אלא בכוונה חשבת שכדאי לגנוב”. הגנב הראה ששקל במודע את היתרונות והחסרונות והגיע למסקנה זו, ומוכן לסבול את הבושה. לכן רק כששחט או מכר את השה מורידים את הקנס.

אני מאמין שאפשר ללמוד מזה. אנו יודעים ש”לעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות” (סוטה יא:א). כאשר אדם מתגבר על הבושה כדי לעשות מצווה, הוא יקבל שכר על הטוב שעשה, ובהחלט יקבל שכר יותר גדול על החלטתו לקבל את אי הנוחות שבאה עם קיום המצווה.

יש הרבה מקרים שבהם כדאי לזכור זאת. למשל, מי שמוצא את עצמו במקום שבו רמת הכשרות אינה ברורה, יש להימנע מאכילה, אם כי זה עלול להיות לא נוח. או שאפשר להתגבר על אי הנוחות ולדבר עם רב מוסמך לברר הכשרות. זאת מתוך ידיעה שאי הנוחות הזו שירגיש בהחלט תזכה אותו לקבל שכר גדול מה’.