שבת של מי תהיה?

חז”ל דורשים את סמיכות פרשיות שמיטה ושבת כדי ללמדנו שאף על פי שכבר לימדה התורה על השבת, בכל זאת הענין טעון חזרה כי שמיטה גם נקראת שבת. היינו עלולים לחשוב שמכיוון שכל השנה (שמיטה) נקראת שבת – אין צורך לחגוג את השבת השבועית. בא הפסוק ומדגיש (על ידי חזרה על פרשת שמירת השבת) שבכל זאת חייבים בשמירת השבת גם במשך שנת השמיטה.

החזקוני מפרש את מאמר חז”ל הנ”ל על סמיכותן של פרשת שמיטה ופרשת שבת ושואל – במבט ראשון, נשמע הגיוני לחשוב ששבת הארץ תשחרר אותי מהחיוב לשמור גם שבת בראשית – הרי שתיהן נקראות שבת. אמנם, במבט יותר עמוק, נראה ששבת הארץ היא רק שביתה ממלאכת השדות לעומת שבת בראשית שמצריכה שביתה מכל מלאכה – ולא רק זו הקשורה לעבודת הארץ. כלומר, שבת הארץ היא שביתה מעבודת מחייתנו – לעומת שבת בראשית שהיא ממש שביתה מכל מהלך החיים. אם שביתת השבת (השבועית) היא יותר מקיפה – איך היינו חושבים ששביתה פחותה (שבת הארץ) היתה מחליפה אותה ?

תשובת החזקוני מבוססת על הבנה יותר עמוקה של שנת השמיטה. בשנת השמיטה אנו שובתים ו”מוסרים את ההגה” לרבונו של עולם. ההשפעה היא מרחיקת לכת. למשל, משווק תבלינים שישבות מעיסקו למשך שנה שלימה – לא רק שיפסיד את עסקיו בשנה ההיא – אלא כל בסיס הלקוחות שלו ינטוש אותו ויחפש משווק אחר שיוכלו לסמוך עליו. אם על ידי שמירת השמיטה העסק שלו קורס – אולי יראה את עצמו ככושל?!

שבת, לעומת זאת, היא זמן המוקדש לגבוה (ראה שולחן ערוך סימן ר”צ סעיף ב’ ברמ”א). ייתכן שאדם ירגיש הפסדים כספיים על ידי שמירת השבת – אבל לעומת זאת יש לו את הרגשת הסיפוק וקירבת הבורא שהוא מייצר על ידי הקדשת זמנו ללימוד ותפילה. אין להשוות בין שבת (עם הרגשת ה”פיצוי” או ההישיגים המוחשיים ברוחניות) לשמיטה (בה קריסת עסקו של האדם לא מפצה אותו בשום הרגשת סיפוק או הישגיות).

אולי בהיבט על מימד זה של שני סוגי השבתות נוכל להבין את ההשוואה בין שבת בראשית ושבת הארץ. אמנם, שבת בראשית יותר מקיפה בשביתתה, אבל בשבת הארץ קיימת יותר סכנה למעמדו של השובת. השובת את שבת הארץ מוסר את כל מעמדו – וכל זה אפילו בלי הבטחת השלווה והסיפוק של הישג רוחני (הקיים בשבת בראשית).

רעיון זה של החזקוני מעורר אצלנו את החיוב למסור את נפשנו עבור קיומה של תורה. ולא רק התמסרות כש”שכרה” בצידה (על ידי הסיפוק והרגשת ההישגים הרוחניים), אלא אפילו התמסרות ללא כל הבטחה וללא