“והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו” (ש”ע א”ח הלכות פסח תל:א)

שבת זו נקראת “שבת הגדול”, שכן היא מתייחסת לאותה שבת מיוחדת שקדמה ליציאת מצרים, בתאריך י’ בניסן. באותו יום נצטוו כלל ישראל לקחת שה ולקשרו למיטותיהם. המפרשים שואלים: “מדוע אנו מציינים את אותו אירוע דווקא בשבת שלפני פסח ולא לפי התאריך, י’ בניסן? כל שאר החגים נחוגים לפי מועדם!

תשובה אחת היא שי’ בניסן באותה שנה היה זמן מיוחד בעיקר בגלל שזו היתה שבת. השבת למעשה העניקה להם את הכוח להצליח בקיום המצווה הקשה הזו, שהחלה את ההכנות המעשיות והרוחניות לקראת הגאולה. השבת בעצם נותנת רמה מסוימת של קדושה לשבוע הקרוב, והיא גם מוסיפה אנרגיה ליום טוב שחל במהלך השבוע הזה.

הרב גדליה שור אומר לנו שזו אחת הסיבות לכך שהתורה כוללת את השבת בפרשת החגים (במדבר כ”ח, ט-י) אפילו לפני כל שאר החגים. זאת כדי לרמוז שהצלחת החגים, במידה רבה, תושפע מהשבתות הקודמות.

יש מסורת עתיקה לאמר חלק מההגדה בשבת הגדול. נראה שהרעיון הוא שנכיר את מה שאנחנו הולכים להרחיב עליו בעוד כמה ימים. עם זאת, לאור המחשבה הנ”ל, נראה מובן מאליו שאם אומרים את ההגדה בשבת הגדול בצורה טובה, זה אמור לזרז את הצלחת ליל הסדר שלנו, על ידי הפיכת השבת ל”פסחדיק”, נעצים את הקשר בין שבת לפסח.

אני מאמין שיש סיבה חשובה נוספת באמירת ההגדה לפני פסח. יש כל כך הרבה פרטים הנחוצים להכנת הסדר. אנחנו מנסים לבצע כל היבט של ליל הסדר, אבל לעתים קרובות מאוד אנחנו חלודים. הצלחת הסדר אינה קשורה לכרפס או למרור, אלא המוקד צריך להיות מגיד – לחזור על הסיפור, לחיות אותו ולהרגיש אותו ולהתפעל מזה שהוציאנו ה’ ממצרים – זה עיקר הלילה.

שמעתי פעם ראיון של חזן שנשאל, “העבודה שלך היא רק בשבתות וחגים, אז מה אתה עושה בשאר ימות השבוע?” הוא השיב, “במהלך השבוע אני מחפש כיצד להוסיף גוון חדש לתפילות כדי לרענן אותן. שכן אם רק אחזור על אותה תפילה – עד כמה שהיא נעלה, היא מתישנת. עם זאת, כשאני מוסיף אפילו רק סלסול אחד קטנטן, כל התפילה מתחדשת”. כששמעתי את זה, לקחתי ללב שצריכים תמיד לחדש משהו בכל התפילות שלנו, ואם אנחנו מתפללים בדיוק אותו הדבר שלוש פעמים ביום, אנחנו לא מתפללים נכון.

כמו כן, ליל הסדר דורש יצירתיות כדי להפוך אותו לרענן, חי, ומקושר למצבנו הנוכחי. אלו שחושבים שעצם קריאת ההגדה מספיקה כדי לקיים את המנהג, אולי עקרונית צודקים, אבל עדיין מפספסים את העיקר. בליל הסדר אנחנו צריכים לקבל השראה, ולהעניק השראה לאחרים – וזה דורש הכנה מראש.

פגשתי פעם מישהו שסיפר לי שהוא קורא את ההגדה בשבת הגדול בכשלוש דקות. הרהרתי: האם הקריאה המהירה שלו תהפוך את הסדר הקרוב שלו לחי יותר; או שהוא רק מחזק הרגל רע של קריאה שטחית של ההגדה? ברור לי שצריך להתכונן, אבל לא רק עם דברי תורה, אלא בנוסף, צריכים לחשוב ולהעריך את המתנה שה’ נתן לנו, שהפך אותנו לעם ובחר בנו מכל העמים להיות העם הנבחר שלו, וגם לשתף את משפחתינו ברגשות אלו.

נדמה לי ששבת הגדול הזו, בנוסף שהשבת בעצמה גדולה, חייבת להיות גדולה גם עבורנו, תוך שאנו מעריכים את ההזדמנות שהיא מעניקה לנו.