“ויקרא אל משה וידבר ה’” מיכן אמרו כל ת”ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו (ויקרא רבה וילנא פרשה א סימן טו)

שמתם לב שאנשים שיש להם את כל התשובות לרוב לא יודעים הרבה על הנושא? למשל, כולם מבינים שאנחנו חייבים איכשהו להשיג ביטחון בארץ, ויש אנשים שחושבים שהם מצאו דרך מקורית לפתור את הבעיות. אבל אם הם באמת מעמיקים ב”פתרון” שלהם, הם מבינים עד מהרה שה”פתרון” רצוף בבעיות רבות.

השבוע הגיע אלי מישהו עם תלונה על האופן שבו הנהלת בית ספר מסויים משמיעה את תלמידיו. גם הורים רבים אחרים היו מודאגים. אבל ככל שהשיחה התגלגלה, התברר שהיו כמה עובדות שלא הוצגו לי! לאחר מכן שאלתי אותו, “מה הניסיון שלך בעולם החינוך? אילו שיטות ענישה מוצלחות ראית מיושמות? אילו שיטות כושלות ראית? למה היית מייחס את ההצלחה או הכישלון של השיטות הללו?” ברור שעבור הורים אלה ורוב ההורים בכלל, התשובה היתה “לא ולא” לכל האמור לעיל. עם זאת, אנו ממשיכים לחשוב שדעתנו הולמת.

אני מאמין שלפעמים יש צורך להיות מושפל. אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שראיתי אצל הרב נתן מאיר וכטפוגל, המשגיח של ישיבת לייקווד. המדרש (בראשית רבה ח:י) משווה את משה רבנו לאדם הראשון. משה ביקש רשות לפני כניסתו לקודש הקדשים, שהיתה בקשה ראויה, שאם לא היה מבקש, היה קוראים לו אדם שאין בו דעת – שאפילו נבלה טובה ממנו. המדרש משווה זאת לאדם הראשון, שהמלאכים עמדו לטעות בו כאלוקים, ולכן ה’ גרם לאדם להירדם כדי שהמלאכים יבינו שהוא לא אלוקים, אלא רק אדם שהוא בצלם אלוקים.

המשמעות של המדרש היא שמשהו לא היה בסדר בדרך שאדם הראשון נשא את עצמו שהצריך לו לישון. ר’ נתן מסביר שאם המלאכים התבלבלו בינו ובן ה’, אז ברור שהיה חוסר במראה הכפיפות שלו. זה, לדבריו, הספיק לאדם הראשון שיקבל עונש. הוא מצטט במאמרו שהרב אהרן קוטלר חלק פעם בחריפות נגד אחד מרבני הדור הקודם בנושא מסוים. לאחר מכן, הייתה איזושהי שריפה בביתו, והוא הבין שזהו עונש על כך שלא הננהג לפי המשנה בפרקי אבות (ב:י) ” וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן (של החכמים) … וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.”

גם כאשר מי שמוכשר לכך חולק על הגדולים ממנו, אין זה נותן לו זכות לדבר עליהם בחוסר כבוד. נראה לי שבמגילת אסתר אנו מוצאים את הרעיון הזה. מרדכי לא השתחווה להמן והיו אילו שגינו בהתנהגות זו. לאחר מעשה רבים מאיתנו מבינים שמעשיו של מרדכי ודאי היו נכונים, שכן אנו רואים שזה הביא לתוצאה הרצויה, והציל את עצמו יחד עם כל היהודים. אמנם להגיע למסקנה זו עדיף בהחלט מאשר לשפוט אותו לרעה, אך אין זה מפחית את חובתנו לעבוד על הבנת דרכיו של מרדכי. למעשה, ספר זאב יטרוף מרחיב בפירוט מדוע דווקא מרדכי היה האדם שהיה מסוגל לעשות זאת ולא כל אחד אחר. בקצרה, גם כאשר אנו רואים דברים שנעשו על ידי אנשים גדולים, זה לא נותן לנו את הזכות לעשות כפי שהם עשו, שכן עלינו להבין שמן הסתם חסר לנו הרקע, הידע וההשקפה הנחוצים כדי לבצע פעולות אלו כראוי.

כפי שעשה משה רבנו, עלינו להשפיל את עצמנו ולחכות להודעה מגדולים מאיתנו שיובילו אותנו בדרך הנכונה, כדי שנזכה גם שהשכינה ישכון עלינו.

גוט שבת און א פרייליכען פורים!